מקוה ישראל

שם המוסד ‘‘מקוה ישראל’’ לקוח מפסוקים בספר ירמיהו. המילה "מקוה" נושאת שתי משמעויות: מקור מים ותקווה. הפסוק מיוחס גם לדרשת רבי עקיבא, ולכן הביטוי הפך לסמל של תקווה וחיבור לארץ.

בית הספר הוקם על ידי קרל נטר ב-15 בפברואר 1870. הוא נוסד כמוסד חקלאי דרום-מזרח ליפו, כדי להכשיר יהודים לעבודה חקלאית. השלטון העות'מאני העניק קרקע בחכירה ל-99 שנה. בהתחלה הקושי היה גדול: בנייה מתעכבת ותלמידים מעטים. נטר ניהל את המוסד בשלוש השנים הראשונות.

בין המנהלים בולטים קרל נטר כמייסד, אליהו קראוזה שניהל 42 שנה, וד"ר גדעון כץ שכיהן 32 שנה. החל מ-2021 מנהלת הכפר היא שרית גולדשטיין.

בשנים אלה התקבלו קבוצות עולים ופותחו מבני מגורים ותעשייה חקלאית. פעל בו גם מפעל טקסטיל ויוצרים ניסו לקלוט עולים חקלאים. חלק מהפעילות לוותה במתחי ניהול וגישות שונות לגבי עבודה חקלאית.

מספר התלמידים גדל וניטעו פרדסים, הוקמה משתלה והובאו צמחים חדשים כמו אקליפטוס. המקום משך ביקורים והשפיע על החקלאות באזור.

ב-28 באוקטובר 1898 נפגש בנימין זאב הרצל עם קיסר גרמניה וילהלם השני בסמוך לשער מקוה ישראל. המפגש סימל את מעורבותם של מנהיגים אירופיים בשאלת עתיד היהודים בארץ.

במהלך המלחמה ננטש המקום לפרק זמן. חלק מהתלמידים והצוות עסקו בנטיעות חורשות ומשתלות בדרום הארץ. אחרי המלחמה שוקם בית הספר בעזרת הברון רוטשילד, וב-1918 עברה ההוראה לעברית.

החל משנות ה-20 קלטה תל אביב את פסולת העיר אצל מקוה ישראל כדי להשתמש בה לדשן. עם התרחבות העיר הבעיה גברה וההסכמים עם העירייה המשיכו עד 1948, למרות המחלוקות על איכות הדשן והמפגעים.

ב-1956 הוסכם על ניהול משותף של המוסד עם המדינה. ב-1976 חוקק חוק שמגן על ייעוד הקרקעות של בית הספר. מאז 2020 מתקיים מאבק ציבורי פתוח שמבקש לאפשר גישה לציבור לחלק מהשטחים, במיוחד לגן הבוטני ולשטחים פתוחים.

בתקופת המנדט שימש המקום כבסיס לאימונים ולייצור ותחזוקה של ציוד להגנה על יישובים. גם בתקופת מלחמת העצמאות השתמשו בו כבסיס תפעולי לאבטחת דרכים ושיירות.

בית הכנסת נבנה בסוף המאה ה-19. הוא מבנה דו-קומתי עם חדרי לימוד, עיטורים ותאורה בסגנונות שונים. על חזית הדלתות מופיע סמל ה"אליאנס" ומגן דוד.

היקב הוקם ב-1877 כחלק מדאגה לחקלאות תעשייתית, להעביר יבול לתעשייה. היקב פעל לסירוגין, יוצר יין תקופות שונות, ועבר שיקום לאחר קריסה מבנית.

עם גלי העלייה הוקמה בבית הספר מחלקה דתית לצד המחלקה הכללית. מאז פועל במוסד גם מסלול ישראלי-צרפתי ממערכת האליאנס.

בשנות ה-40 הוקמה תחנת ניסיונות חקלאית שהתמקדה בהשקיה ובזיבול (שימוש בדשן). התחנה הביאה מסקנות מעשיות לשיפור חקלאות ההדרים.

בשנת 2012 הוצב ליד השער פסל ברונזה של מפגש הרצל והקיסר. הפסל מציג ציטוטים של השניים ומסמן את מקומו של האירוע ההיסטורי.

הגן נוסד ב-1930 על ידי הפרופסור אוטו ורבורג. על כ-50 דונם מוצגים כ-1,200 מינים של צמחים. חלק מהמינים לא גדלים בשום מקום אחר בארץ, והגן משמש אתר לימוד וביקור.
בעין הגן ניצב עץ הפיקוס הבנגלי, נטוע ב-1888, סמל המקום.

קבר המייסד קרל נטר נמצא קרוב לשער הכניסה. במקום גם כמה קברים היסטוריים אחרים משנות היסוד של המוסד.

מצב היום: מקוה ישראל מוגדר כיום ככפר נוער חקלאי בשטח של כ-3,300 דונם. לומדים בו כ-2,050 תלמידים ויש בו גני ילדים, בתי ספר, פנימיות ותכניות חינוכיות חקלאיות ומיוחדות. אתרים היסטוריים וחקלאיים נשמרים בתוך המתחם, והוויכוחים על השימוש בקרקעות נמשכים.

"מקוה" משמעותה מקור מים ותקווה. השם לקוח מפסוק בספר ירמיהו.

מקוה ישראל הוקם ב-1870 על ידי קרל נטר. זה היה בית הספר החקלאי הראשון בארץ. המקום נבנה מזרחית ליפו.

המטרה הייתה ללמד צעירים עבודת אדמה.
בהתחלה היו קשיים ותלמידים בודדים.

המייסד קרל נטר ניהל את ההתחלה. אליהו קראוזה ניהל זמן רב אחר כך.

ב-1898 נפגש בנימין זאב הרצל עם קיסר גרמניה ליד מקוה ישראל.

במלחמה המקום ננטש לזמן מה. תלמידים נטעו עצים בדרום הארץ.

בין שנות ה-20 ל-1948 שימש חלק מהמקום לאיסוף אשפה של תל אביב.
האשפה שימשה לדשן בשדות.

המשק המשיך לפעול. ב-1976 חוק הגן על קרקעות בית הספר. מאז יש ויכוחים ציבוריים על פתיחת חלקים לציבור.

בימי המנדט שימש המקום גם לאימונים לשמירה על הקהילות.

בית הכנסת הישן נבנה בסוף המאה ה-19. יש בו שתי קומות וחדרי לימוד.

היקב נבנה ב-1877. הוא עבד עם כרמי ענבים והפיק יין.

הגן הוקם ב-1930 על ידי פרופסור ורבורג. יש בו כ-1,200 מינים של צמחים.
הפיקוס הבנגלי נטוע שם מאז 1888. הוא גדול ומרשים.

קברו של קרל נטר נמצא קרוב לשער הכניסה. יש סביבו שביל וברושים.

מצב היום:
היום מקוה ישראל הוא כפר נוער חקלאי גדול. לומדים שם כ-2,050 תלמידים. יש בו גן בוטני, מבנים ישנים ואתרים היסטוריים.