מראה

'''מראה''' או '''ראי''' (מכונה גם אספקלריה) היא כלי עם משטח שמחזיר קרני אור. בדרך הרגילה המראה עשויה זכוכית שעליה מודבקת שכבת מתכת דקה, בדרך כלל כסף או אלומיניום. המראה משמשת לשיקוף דמות האדם, למשל לבחינת הלבוש, לאיפור, לסידור שיער ולגילוח. מראות נפוצות גם כחפצי עיצוב, תלויות או עומדות, וכחלק מרהיטים כמו שידות או ארונות.

המראות הראשונות היו ככל הנראה צלוחיות כהות מלאות בנוזל. גילויי מראות מזכוכית געשית נמצאו באנאטוליה ומתוארכים לכ-6000 לפנה"ס. סלעים מלוטשים ששימשו כמראות נמצאו באמריקה ומתוארכים לשנת 2000 לפנה"ס. במצרים ובאזור ארם נהריים נמצאו מראות ממתכת מלוטשת. במערת האיגרות נמצאו שתי מראות ממרד בר כוכבא, עשויות מעיגול מתכת במסגרת עץ, כל אחת בשני חלקים הדומים למחבטי פינג-פונג.
בשנת 1835 יוסטוס פון ליביג פיתח את שיטת הכספוי לזכוכית, שהפכה את הייצור להמוני וזול. כיום משתמשים לעתים קרובות בכסף או באלומיניום שמוצמד לזכוכית בתהליכי הפקדה בריק (vacuum deposition).

מראה שטוחה משקפת את הנוף שמולה באופן נאמן. חוק ההחזרה קובע: זווית הפגיעה שווה לזווית ההחזרה, ויש חשיבות לכך שהזוויות והאנך נופלות באותו מישור. ההיפוך שנראה במראה נגרם משיקוף הישיר של העצם, כך שהתמונה משמאל-ימין נראית הפוכה יחסית לעצם המקורי.

מראות שחלקן קעורות או קמורות משנות את מסלול הקרניים. מראה קעורה יכולה לרכז קרניים לנקודה אחת, ולכן משמשת בקולימטורים ובקולט שמש. צורה פרבולואידית (גוף סיבוב של פרבולה) מחזירה קרני אור מקבילות אל מוקד משותף, ומכאן השימוש בה באנרגיה סולארית. כיפת מתכת בעיצוב יומיומי מהווה קירוב לפרבולואיד בזוויות קטנות.

מראה קעורה מעוקמת פנימה. כדי לתאר את העקמומיות משלימים אותה לצורת כדור ומודדים את רדיוס העקמומיות R. מרחק המוקד f קשור לרדיוס על ידי f = R/2. מראה כזו יכולה ליצור דמות ממשית כאשר קרני האור נפגשות, או דמות מדומה (וירטואלית) אם הקרניים אינן נפגשות בפועל.

מראה קמורה בולטת החוצה. היא מפזרת קרניים, מרחיבה את שדה הראיה ומציגה דמות ישרה אך מוקטנת. לכן משתמשים בה במראות חיצוניות של רכבים ובמצבים בהם רוצים לראות יותר שטח.

אם עצם נמצא במרחק u מהמראה, ודמותו נוצרת במרחק v, הרי שיש ביניהם קשר מתמטי בסיסי: 1/u + 1/v = 1/f, כאשר f הוא אורך המוקד.

מראות משמשות גם בעיצוב, באמנות, ברפואה ובטכנולוגיה. במגוון תחומים משתמשים בתכונות השיקוף שלהן כדי לרכז אור או ליצור רישום מדויק.

מסורות ואמונות רבות קשורות במראה. היו אמונות טפלות שלא לשבור מראה. בין יהודים נהוג לכסות מראות בזמן שבעה, כדי לא להתעסק בהופעה בזמן אבל. המיתוס על נרקיסוס מציג אדם שהתאהב בבבואה שלו במים. המילה האנגלית mirror מקורה בצרפתית עתיקה ומלטינית. המראה משמשת גם כמטפורה בתקשורת ובאמנות: עיתונים נקראו לפעמים "מראה", וקריקטוריסטים מציבים מראה מעוותת לחברה. מבוכי מראות בלונה פארק מנצלים שיקוף מעוות כדי לבלבל.

המיתוס הידוע הוא על פרסיאוס שהשתמש במגן מבריק כמעין מראה כדי להביט במדוזה מבלי להיראות ולנצחה.

מבחן הראי הוא ניסוי להתפתחות הזהות העצמית. שמים כתם צבע על מצחו של תינוק וקוראים לו להסתכל במראה. בגיל כ-18 חודשים תינוקות נוגעים בכתם על פניהם, מה שמעיד על זיהוי עצמי. גם חלק מבעלי החיים, ביניהם שימפנזים, עברו מבחן זה.

רוב בעלי החיים לא מזהים את עצמם. כלבים וחתולים בדרך כלל אדישים כי הם מסתמכים יותר על ריח. קופים רבים חושבים שמדובר בקוף אחר. ציפורים מסוימות מתייחסת לראי כאל יריב ויכולות להתקיף אותו. דגי קרב סיאמיים גברים מראים התקפה מול ההשתקפות.

מראה היא כלי שמחזיר אור. המשטח שלה מחזיר את התמונה של מה שעומד מולו. מראה פשוטה עשויה מזכוכית שעליה שכבה דקה של מתכת.

בתחילה השתמשו באגנים של מים או אבנים מלוטשות כדי לראות השתקפות. לפני אלפי שנים היו מראות מזכוכית געשי ומתכות מלוטשות. במאה ה-19 פותחה שיטה להדביק כסף על הזכוכית, וכך אפשר לייצר מראות רבות וזולות.

מראה שטוחה משקפת את מה שנמצא מולה בדיוק. זווית שבה האור פוגע שווה לזווית שבה הוא חוזר. לכן הדמות במראה נראית הפוכה כמו במראה של שקופית.

יש מראות קעורות שקועות פנימה. הן מרכיזות אור למקום אחד. יש גם מראות בולטות החוצה, שהופכות את התמונה לקטנה יותר ותופסות שטח ראיה גדול.

לפעמים אנשים סיקרו מראות בשל אבלות. יש אגדות על אנשים שמתחבבים בדמותם, כמו סיפור נרקיסוס. במקומות שעושים כיף יש מראות מעוותות שגורמות לדמות להיראות מצחיקה.

במבחן הראי עושים כתם על מצחו של תינוק. תינוק בגיל כ-18 חודשים יבין שזה הוא ויגע בכתם. גם כמה חיות כמו שימפנזים הפכו להכיר את עצמם על ידי מבחן זה.

רוב החיות לא מבינות שמדובר בעצמן. כלב או חתול בדרך כלל יהיו אדישים. ציפורים או דגים עלולים לחשוב שזו חיה אחרת ולהגיב בהתאם.