מרגרט מיד

מרגרט מיד (16 בדצמבר 1901, 15 בנובמבר 1978) הייתה אנתרופולוגית אמריקאית. אנתרופולוגית, חוקרת תרבויות ובני אדם.

מיד נולדה בפילדלפיה ולמדה בקולג' ברנרד. קיבלה את הדוקטורט מאוניברסיטת קולומביה ב-1929. בעשור השני של הקריירה עשתה עבודת שדה בפולינזיה ב-1925. מחקר השדה הוא לחיות עם אנשים וללמוד את חיי היומיום שלהם.

בשנת 1926 הצטרפה למוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע בניו יורק כעובדת מחקר, ובשנים 1946, 1969 שימשה כאוצרת אתנולוגיה וסגנית מנהל המוזיאון. לימדה באוניברסיטת קולומביה מ-1954. ביולי 1956 ביקרה בישראל כדי לייעץ בענייני יישובי עולים.

תחומי העניין שלה התמקדו בגידול ילדים, באישיות ובתרבות. מורתה רות בנדיקט השפיעה עליה רבות. אחרי מותה הוענקה לה מדליית החירות הנשיאותית, ועברו ייסוד פרס על שמה לאנתרופולוגיה החל מ-1979.

הייתה נשואה מספר פעמים. בין נישואיה היו קשרים עם ריאו פורצ'ן ובגרגורי בייטסון, ממנו נולדה בתה היחידה, מרי קתרין בייטסון, ב-1939. בשנותיה האחרונות התגוררה עם האנתרופולוגית Rhoda Metraux; מכתבים מאוחרים הצביעו על מערכת יחסים רומנטית בין שתיהן. מיד לא הגיעה לידי הצהרה פומבית על זהות מינית, אך כתבה שנטיות עשויות להשתנות עם הזמן.

הספר הבולט ביותר שלה, "התבגרות בסמואה" (1928), מבוסס על מחקר שניהלה כשהייתה סטודנטית. היא חיה בתוך קהילה סמואנית קטנה של כ-600 איש וראיינה 68 נערות בגילאי 9, 20. הממצא המרכזי שלה היה שהמעבר מילדות לבגרות שם לא מלווה במשבר גדול, ושבחברה הסמואנית צעירות נהנו מחיי מין לפני הנישואין אך נוצרה יציבות במשפחה.

ממצאים אלה זעזעו קהל אמריקאי רחב ויצרו ויכוח מדעי ארוך שנים. מחקרים מאוחרים הצביעו על ביקורת ונקודות מחלוקת לגבי חלק מהמסקנות שלה. ספר משפיע נוסף שלה טען על תכונות מין ותרבות בחברות של האוקיינוס השקט, והשפיע על דיונים בתנועה לשחרור האשה, אם כי חלק מהמסקנות ספגו ביקורת מאוחרת.

אנקדוטה המיוחסת לה גורסת כי סימן ראשון לציוויליזציה הוא עצם ירך שהחלימה, משום שזה מעיד שמישהו אחר טיפל בפצוע עד להחלמתו.

כמה מספריה של מיד תורגמו לעברית.

מרגרט מיד (1901, 1978) הייתה אנתרופולוגית. אנתרופולוגיה היא חקר אנשים ותרבויות.

היא למדה בארה"ב. ב-1925 עברה לפולינזיה כדי לחיות וללמוד עם אנשים שם. מחקר שדה זה עזר לה להבין איך אנשים חיים.

עבדה במוזיאון גדול בניו יורק. לימדה באוניברסיטה. היא התעניינה במיוחד בגידול ילדים ובשינוי מאדם צעיר למבוגר.

הייתה נשואה כמה פעמים. יש לה בת שנקראה מרי קתרין בייטסון.
בשנותיה האחרונות התגוררה עם האנתרופולוגית Rhoda Metraux. מכתבים הראו שהן היו קרובות מאוד ואוהבות זו את זו.

הספר המפורסם שלה נקרא "התבגרות בסמואה". היא חיה בקהילה של כ-600 אנשים. היא ראתה שנערות שם לא עברו משבר גדול כשהפכו לנערות. תוצאות אלה הפתיעו אנשים בארצות הברית וגררו דיונים.

כמה מספריה תורגמו לעברית.

אחרי מותה קיבלה מדליה גדולה, ויש פרס על שמה לאנתרופולוגיה.