המרד של שמעון בן כוסבא, הידוע כ'בר כוכבא', התרחש בשנים 132, 136 לספירה בתקופת הקיסר אדריאנוס. זה היה המרד הגדול האחרון של יהודי ארץ ישראל נגד האימפריה הרומית. בר כוכבא הוכרז על ידי רבי עקיבא כ'מלך המשיח' וקיבל תמיכה רחבה בתחילה.
המרד הגיע אחרי גל של מתחים עם השלטון הרומי. קדם לו המרד הגדול (66, 70) ומרד התפוצות (117, 115). לאחר המרד הגדול הוצבו לגיונות רומיים בארץ, והיחסים בין היהודים לרומאים נותרו מתוחים. מדיניות הרומאים לכלול תכנון ערים וריבוד חיי הציבור הוביל להרגשת הדרה וליוון (הטמעת תרבות יוונית) בקרב רבים.
יש מחלוקת האם הקמת העיר האמורה איליה קפיטולינה בירושלים והחלטות רומיות לגבי מצוות יהודיות, למשל עניין המילה (הסרת עורלת הילד), היו הגורם למרד או תוצאה שלו. מקורות כמו דיו קסיוס וממצאים נומיסמטים (מטבעות) תומכים ברעיון שהעבודות וההכרזות על איליה נעשו עוד לפני פרוץ המרד, ולכן היו גורם מעורר.
שמו האמיתי של המנהיג היה שמעון בן כוסבא. באגרות שנמצאו הוא מכונה "נשיא ישראל", תואר שהעניק לו סמכות מדינית. תעודות וכתובות מעידות על ארגון שלטוני וכלכלי בזמן המרד, כמו הטבעה של מטבעות ורישום בשפה העברית במקום הארמית.
ההנהגה המורדת הכינה מערכות מסתור רבות, בניית מקומות מחסה ואספקה, ותכננה לוחמת גרילה. ביתר נבחרה כמרכז מנהלי וצבאי עקב מיקומה הטופוגרפי.
בשלביו הראשונים (132, 133) ניצלו המורדים את היכרותם עם השטח והשתמשו בטקטיקות גרילה. הם פגעו בכוחות הרומיים המקומיים וכבשו אזורים נרחבים ביהודה. הרומאים העבירו תגבורות מלגיונות שונים. מתחילת 134 נשלח יוליוס סוורוס בראש כוחות גדולים, ניהל מלחמת התשה וביצע כיתורים הדרגתיים עד לכיתור ביתר.
ביתר, מעוז המורדים, נפלה בסוף 135 לאחר מצור ארוך. לפי המקורות, בר כוכבא נהרג במהלך הניצחון הרומאי. דיכוי המרד הסתיים ככל הנראה בתחילת 136.
החורבן היה חמור: ערי וכפרי יהודה נחרבו, רבים נהרגו, ואחרים נמכרו או גורשו. בעקבות כך המרכז הדתי והתרבותי נדד צפונה לגליל, שם המשיך לפעול מרכז חכמים וכתיבת המשנה התקיימה במקומות חדשים. ברמה הארצית שונה השם המנהלי של הפרובינקיה ל'סוריה פלשתינה'.
המרד חיזק את מקומם של החכמים והתנועה הרבנית. לאחר החורבן פעלו הרבנים לשיקום התרבות הדתית, והנהיגו זהירות מפני מרידות נוספות. חלק מהמסורות הרבניות גם הגבילו תקוות משיחיות ופיתחו כללי זהירות פוליטית.
בספרות התלמודית מוזכרים איסורים רומיים (גזרות) על פרקטיקות דתיות כמו ברית מילה וחיי ציבור דתיים. קיימת מחלוקת בין החוקרים עד כמה גזרות אלה הוטלו לפני או אחרי המרד, ועד כמה הדיווחים התלמודיים גדשו בפרטי-אגדה.
המרד היה מאבק משולב של תקווה לאוטונומיה לאומית ושל התנגדות לדחיקה התרבותית. הצלחות ראשונות הוחלפו בתשובות רומיות קשות. התוצאות השפיעו על מפת היישוב היהודי, על מעמד הרבנים, ועל התפתחות השפה והתרבות היהודית בתקופה שלאחר מכן.
בשנים 132, 136, יהודים בארץ ישראל מרדו נגד השלטון הרומי. המנהיג נקרא שמעון בן כוסבא, או בר כוכבא.
בר כוכבא קיבל תמיכה מחכמים מסוימים. המורדים ניצחו בתחילה בכמה קרבות והקימו שלטון קצר.
היה נסיון לשנות את ירושלים ולהפוך אותה לעיר רומית בשם איליה קפיטולינה. יש גם עדויות על מריבות סביב חוקים שנגעו למנהגים יהודיים, כמו ברית מילה (החיתוך המיוחד לבנים).
המורדים השתמשו במערות מסתור. זה מקום מסתור תת-קרקעי, שבו אפשר להסתתר ולצאת בהפתעה. הרומאים הביאו חיילים רבים כדי לעצור אותם.
העיר ביתר שימשה למרכז המורדים. לאחר מצור קשה העיר נפלה והמעשה נגמר בסוף המרד.
הרבה אנשים נפגעו. רבים עזבו את המקומות שבהם חיו. מרכז החיים היהודיים הזיזו צפונה לגליל. השלטון הרומי שינה את השם המנהלי של האזור לשם אחר.
חכמים עבדו לשמור ולהחזיר את מסורת היהדות. הם גם החליטו להיזהר ממרידות חדשות. הזמן הזה השפיע על השפה והמנהגים של האנשים.
תגובות גולשים