מרד התפוצות

מרד התפוצות (בלטינית: Tumultus Iudaicus; ביוונית: Ιουδαϊκός τάραχος) פרץ בין השנים 115, 117 לספירה. הוא היה מרד של קהילות יהודיות מחוץ לארץ ישראל, בעיקר בקירנאיקה (לוב של היום), במצרים ובקפריסין, בזמן שמלך רומא טראיאנוס ניהל מסע כנגד הפרתים.

בימי הבית השני חיו יהודים רבים מחוץ לארץ ישראל, בקהילות כמו אלכסנדריה, קירנאיקה וקפריסין. קהילות אלה שמרו על קשרים ביניהן, אך היו גם מתחים עם התושבים ההלניסטים המקומיים.

ההלניזם (התרבות היוונית) היתה תרבות רחבה שהשפיעה בערי המזרח. בתוך כך צמחה יהדות הלניסטית, יהדות שהתאימה את ההשתייכות הדתית והתרבותית לחיים בעיר.
העימות בין תרבות יהודית לתרבות הלניסטית הוביל לעיתים לסכסוכים אלימים בערים המעורבות.

לאחר המרד הגדול (66, 73), גברו בכמה קהילות התשוקות לגאולה ולשחרור מרומא. פליטים ו”טעוני משיחיות” מביתי המרד הגיעו לערים בתפוצות והעצימו את רוח ההתקוממות.

המסע של טראיאנוס נגד הפרתים הציף את המזרח בכוחות רומיים. עם זאת, חלק מהלגיונות הועברו ממרכזי האימפריה, והיהודי התפוצות ראו בכך הזדמנות לפתוח מרידות מקומיות במקביל.
הקשר בין הקהילות היה רופף, ולכן חזית מרדית מתואמת בכל האימפריה נראתה בעייתית.

המקורות העיקריים על המרד הם כתבים יווניים-רומיים: דיו קסיוס, אוסביוס, ההיסטוריה אוגוסטה וסופרים נוספים. המקורות היהודיים מזכירים את האירועים בעקיפין במשנה, בתלמוד ובמדרשים.

המרד החל ככל הנראה בקירנאיקה. שם הוצע מנהיג מקומי שנקרא אצל דיו קסיוס "אנדריאס", ואצל מקורות אחרים "לוקואס". דיו קסיוס מתאר תיאורים אלימים קשים מאוד נגד היוונים והרומאים, תיאורים שמקורות אחרים מאשרים שלפחות השפיעו על תחושת הפחד במצרים.

יש מקורות שטוענים שהיה גל של תסיסה גם בארץ ישראל, אך העדויות לכך אינן מוחלטות. במקורות התלמודיים ישנם רמזים למתיחות ולעימותים בתקופה הקרובה למרד.

המרד התפשט למצרים, שם נרשמו קרבות גדולים. לפי דיו קסיוס ואחרים, היהודים רשמו הצלחות ראשוניות, אך הרומאים שלחו תגבורות. מפקדים רומיים כווינטוס מרקיוס טורבו פעלו לדיכוי המרד. אפיאנוס, שהיה עד לאירועים, מתאר את המצוקה וההרס באזורים שונים במצרים.

התלמודים והמדרשים מתייחסים לחורבן בתי הכנסת ולפגיעה הקשה בקהילות, ופירוטים דרמטיים מופיעים בטקסטים אלה. יש אזכורים על פרעות, על החרבת בית הכנסת האלכסנדרוני, ועל מיתות רבות.

על-פי דיו קסיוס, גם בקפריסין התחוללו לחצים ומעשי איבה רבים. הנאמדים המספרים המופיעים במקורות חיצוניים מדברים על מאות אלפי קורבנות באזורי המרידות. בתגובה הוטלו עונשים חריפים, ובמקורות מצוין איסור על כניסת יהודים לאי.

ב־114 פלש טראיאנוס למסופוטמיה. לאחר כיבוש קטסיפון פרצה שם התקוממות גם היא, ובחלקה השתתפו יהודים מקומיים. לפי מקורות רומיים, טראיאנוס ודיכא את ההתקוממות באזור זה, בעזרת המצביא לוסיוס קווייטוס.

דיכוי המרד נמשך כשנתיים. נגרם חורבן קשה לקהילות אלכסנדריה, קפריסין וקיריני, ורבים נהרגו. קהילות אלו לא שבו למעמדן הקודם. המרד גם השפיע על מהלך המדיניות הרומית במזרח, ועל מהלך ההיסטוריה של היחסים בין יהדות לנצרות המוקדמות.

מרד התפוצות קרה בין השנים 115, 117 לספירה. יהודים שחיו מחוץ לישראל קמו במקומות כמו לוב, מצרים וקפריסין.
זה קרה כשהקיסר רומא טראיאנוס היה במלחמה במזרח.

"פזורה" פירושו יהודים שגרים ברחבי העולם ולא בארץ ישראל. הם חיו בערים כמו אלכסנדריה וקיריני.
לעיתים התפתחו שם ריבים עם השכנים הלא־יהודים.

"הלניזם" פירושו התרבות היוונית. היו אנשים שרצו לחיות לפי המנהגים היווניים.
כך נוצרו לעיתים עימותים בין מי שרצו לשמור על מנהגים יהודיים ובין מי שרצו להידמות ליוונים.

המרד החל כנראה בקירנאיקה. היו מנהיגים מקומיים שהובילו אותו.
לפי מקורות רומיים, פרצו קרבות קשים במצרים. גם בקפריסין ובמסופוטמיה (אזור בין הפרת לנהר החידקל) התרחשו מהומות.

הרומאים דיכאו את המרד אחרי כשנתיים. נשרפו ונהרסו בתי כנסת ומרכזים קהילתיים.
קהילת אלכסנדריה נפגעה חזק ולא חזרה לעצמה.
במצרים וקפריסין נהיו חורבות והרבה אנשים מתו.
התוצאות השפיעו גם על היחסים בין יהודים לשאר האזרחים והדתות בעתיד.