מרדוך

מַרְדוּךְ (Marduk) הוא אל מהמיתולוגיה הבבלית. שמו נכתב בשומרית כ‑dAMAR.UTU ומשמעותו "עגל השמש". הוא נקרא גם בֵּל (בשל משמעות המילה באכדית כ"אדון") והוא האל המגן של העיר בבל.

מרדוך היה ראש הפנתיאון, כלומר מנהיג קבוצת האלים בבבל. פסלו הוצב במקדש אסגילה בעיר בבל. מעמדו התחזק בימי המלך חמורבי (המאה ה‑18 לפנה"ס) בזמן עלייתה של בבל במצרים מסופוטמיה העתיקה.

מקור דמותו אינו חד־משמעי. תכונות שלו נטמעו בתכונות של אלים קדומים, בעיקר אֵאַה (נקרא גם אנכי) ואֵנְלִיל. אחת ההסברים הוא שאאה נתפס כאב קדמון והעביר חלק מסגולותיו למרדוך, כשראה שבנו חזק ממנו. סגולות אנליל הועברו למרדוך בזמן מאבקי כתות דתיות ובהמשך התחזקות בבל.

המיתוס המרכזי שמבטיח את עלייתו הוא סיפור הבריאה הבבלי "אנומה אליש". לפי סיפור זה העולם התחיל משני ישויות מים, תיאמת (מים מלוחים) ואפסו (מים מתוקים). אאה הרג את אפסו; תיאמת נקמה ויצרה צבא בהנהגת קינגו. האלים פנו למרדוך; הוא נבחר להילחם, הביס את תיאמת, יצר מהגופה את השמים והארץ, ומהדמו של קינגו ברא את האדם. סיפור זה נכתב כמזמור דתי והושר במסגרת פסטיבל האאקיטו, החג הדתי המרכזי של בבל.

מַרְדוּךְ הוא האל החשוב של בבל. שמו בשומרית אומר "עגל השמש". קוראים לו גם בֵּל. בֵּל פירושו "אדון".

היה לו פסל במקדש שנקרא אסגילה. כשהממלכה הבבלית התחזקה, גם מעמדו של מרדוך עלה. זה קרה בתקופת חמורבי, מלך חשוב מאמצע האלף ה־2 לפני הספירה.

יש לו סיפור בריאה מפורסם שנקרא "אנומה אליש". לפני הכל היו שני ישויות מים: תיאמת, מים מלוחים, ואפסו, מים מתוקים. תיאמת יצרה צבא עם בנה קינגו. האלים ביקשו עזרה. מרדוך נלחם, ניצח את תיאמת, ועשה מהגופה את השמים והארץ. מאחיו של קינגו (דם קינגו) בראו את האדם.