מרווה דגולה (Salvia viridis) היא צמח עשבוני חד־שנתי ממשפחת השפתניים, נפוץ בחבל הים־תיכוני של ישראל. עשבוני (רך) וחד־שנתי (חי שנה אחת).
בעת הפריחה הפרחים בדרך כלל סגולים ולעיתים לילכיים. בראש התפרחת מתנוססת קבוצת חפים סגולים, שנקראת "הדגל". חפים אלה הם עלים מיוחדים סביב הפרחים ולא פרחים בעצמם. יש אוכלוסיות בארץ שבהן הצמחים חסרי דגל.
הצמח נמוך, עד כ־15 ס"מ. עליו ביציים או מוארכים, אורכם כ־2, 7 ס"מ. כל הצמח מכוסה בשיער לבן ובבלוטות יושבות (בלוטות קטנות על העלים).
הגביע דמוי צינור (החלק שמקיף את הפרח) נשמר לאחר ההבשלה. הגביעים האלה נוטים כלפי מטה והם צמודים לגבעול, לכן הזרעים נתקעים שם ולא נופלים. רק כשהגביע נרטב מאוד במי גשם הוא נפתח והזרעים משתחררים.
המרווה נובטת בתחילת החורף. אחרי שהעלים התחתונים מתפתחים עולה עמוד פריחה, שמסתעף בזוגות של ענפים. הפריחה מתרחשת מפברואר עד מאי.
היא גדלה בעיקר בצפון ובמרכז הארץ, תכופות במרבדים, בקרקעות חומות רדודות ובמדרונות הפונים דרומה. תפוצתה כוללת מדינות סביב הים התיכון.
בעלי הצמח משתמשים בו כתבלין לבשר ולנקניקים.
בעבר חשבו שאוכלוסיות חסרות דגל הן מין נפרד שנקרא "מרווה ירוקה". היום ברור שמדובר בזנים שונים של אותו מין, כי יש גם אוכלוסיות מעורבות. נהוג לחשוב שהדגל מושך חרקים מאביקים מרחוק. עם זאת, מחקר הראה שדבורים נמשכות גם לצמחים ללא דגל. ייתכן שהדגל עוזר לדבורים צעירות ללמוד לזהות את הפרח מרחוק.
מרווה דגולה היא צמח קטן שמפורח בסגול. עשבוני (רך) וחד־שנתי (חי שנה אחת).
בעת הפריחה יש פרחים סגולים ולעיתים חפים סגולים בראש הצמח. חפים (עלים סביב הפרחים) נקראים גם "דגל". הדגל אינו פרח.
הצמח קטן, עד כ־15 ס"מ. הוא מכוסה בשיער לבן. העלים ארוכים כמה סנטימטרים.
הגביע (מעטפת סביב הפרח) נשאר אחרי הפריחה. הגביעים נוטים כלפי מטה והם מחזיקים את הזרעים. כשהגשם שוטף, הגביע נפתח והזרעים יוצאים.
המרווה נובטת בחורף ומפריחה מפברואר עד מאי. היא גדלה בצפון ובמרכז ישראל, על מדרונות ושבילים שטופי שמש.
חלק מהצמחים חסרי הדגל נקראו פעם "מרווה ירוקה", אבל הם שייכים לאותו סוג. אנשים משתמשים בה גם כתבלין לבשר.
חושבים שהדגל מושך דבורים. אבל דבורים באות גם לצמחים בלי דגל.
תגובות גולשים