מריופול

מריופול (Маріуполь) היא עיר חוף בדרום מחוז דונצק, על חוף הים האזובי. עד דצמבר 2021 חיו בה כ־480,000 תושבים. העיר הייתה מרכז תעשייתי חשוב ובעלת נמל ימי גדול. העיר ניזוקה קשות במהלך הפלישה הרוסית ב‑2022.

המיקום של מריופול ראוייה ליישוב כבר בתקופות קדומות. העיר הוקמה בסוף המאה ה‑18, בעקבות הוראת יקטרינה הגדולה. ב־1779 הובאו לכאן יונים מקרים, והיישוב קיבל את השם מריופול.

במאה ה‑19 חוברה העיר ברכבת (1882) וזה פתח את הדרך לצמיחה תעשייתית. בסוף המאה ה‑19 הוקמו מפעלי מתכת גדולים ונמל מסחרי. גם מוסדות תרבות, תיאטרון וספרייה נפתחו.

במהלך השנים 1917, 1920 העיר עברה כמה פעמים מידי כוחות שונים במלחמת האזרחים הרוסית. השליטה על מריופול השתנתה מספר פעמים בין כוחות לבנים, כוחות מהפכניים וצבא הדון.

בין המלחמות והעשורים שאחריהן מריופול הפכה לעיר תעשייתית סובייטית מרכזית. מפעלי ענק, כמו איליץ' ואזובסטל (מפעלי מתכת ותעשייה כבדה), גדלו והעסיקו אלפי עובדים. האוכלוסייה גדלה מ‑50 אלף ב‑1925 לכ־241 אלף ב‑1941.

בשנות ה‑30 הוקמו קווי חשמלית ואוטובוסים. ב‑1937 נערכו מעצרים של רומנים ויוונים מקומיים.

ב־1941 כבשו הכוחות הגרמניים את מריופול. בתקופת הכיבוש בוצעו הוצאות להורג המוניות, ובין הקורבנות היו יהודים וקהילות אחרות. העיר שוחררה על ידי הצבא האדום ב‑10 בספטמבר 1943.

לאחר המלחמה שוקמו המפעלים. בשנים 1948, 1989 העיר נקראה ז'דאנוב, על שם מדינאי סובייטי. תעשייה כבדה, נמל, מוסדות חינוך ותרבות שוקמו והתרחבו. האוכלוסייה עלתה עד כ־540 אלף בשלהי שנות ה‑80.

קהילה יהודית קיימת במריופול מהמאה ה‑19. ב‑1905 נעשה בעיר פוגרום שבו נרצחו תושבים יהודים. בזמן מלחמת העולם השנייה רבים מהיהודים בעיר נרצחו על ידי הנאצים ועמיתים מקומיים. אחרי המלחמה הוקמה אנדרטה לזכר הקורבנות (1991), וקיימת קהילה יהודית קטנה במאה ה‑21.

הרכב האוכלוסייה השתנה בעשורים האחרונים. ב‑2002 כ־49% היו אוקראינים ו‑44% רוסים. בסקר מ‑2017 נרשם עלייה באחוז האוקראינים (כ־59%). שפת הבית השכיחה היא רוסית לפי מפקד 2001.

העיר שוכנת בשפך הנהרות קלמיוס וקאלצ'יק לים האזוב. הגובה הממוצע מעל פני הים הוא 67 מטר. האקלים הוא יבשתי‑מעונן עם קיץ חם ארוך וחורפים מתונים. המשקעים השנתיים סביב 420 מ"מ. אזור זה מתאים לגידול חמניות, מלונים וענבים.

מריופול סובלת מרמות זיהום גבוהות. מפעלי פלדה גדולים, ובמיוחד אזובסטל, פלטו מזהמים לאוויר ולמים. מיקום המפעלים קרוב לעיר הגביר את ההשפעה על התושבים והחוף.

מועצת העיר מנהלת את העניינים הציבוריים. העיר מחולקת לארבעה אזורים עירוניים עיקריים.

כלכלת מריופול נשענה על תעשייה כבדה, נמל וייצור מכונות. מפעלים מרכזיים ייצרו פלדה, צינורות ותוצרת תעשייתית רחבה.

העיר משולבת ברשת תחבורה רחבה: נמל תעופה בינלאומי, קווים לרכבות בין‑עירוניות, אוטובוסים, חשמלית וטרוליבוסים.

מאז 2014 העיר הייתה במוקד סכסוכים בין אוקראינה לכוחות פרו‑רוסים. ב‑2022 מריופול נפגעה קשות במערכה הצבאית. עשרות אלפים מתושביה נהרגו או עזבו. בחודש מאי 2022 הלוחמים האוקראינים האחרונים בעיר נכנעו, והעיר עברה לשליטה אחרת. לאחר מכן החלו עבודות שיקום גדולות שעל פי דוחות רוסיים השיבו לעיר אוכלוסייה מוערכת בכ־300 אלף תושבים.

מריופול היא עיר על חוף הים האזובי. העיר נוסדה בסוף המאה ה‑18. היו בה מפעלים גדולים ונמל חשוב.

העיר הוקמה אחרי שהיוונים הועברו לכאן ממחוז קרים. בשלהי המאה ה‑19 הגיע רכבת ונמל חדש. זה הביא אנשים לעבוד במפעלים.

במלחמה הגרמנים כבשו את מריופול. בתקופה הזאת רבים מתושבי העיר נפגעו. הרבים מהיהודים בעיר נרצחו בשואה. העיר שוחררה ב‑10 בספטמבר 1943.

אחרי המלחמה בנו את המפעלים והנמל מחדש. העיר קיבלה שם חדש לזמן מה, ז'דאנוב. מאוחר יותר קיבלה שוב את שמה מריופול.

במשך השנים חיו במריופול יהודים. הם בנו בתי כנסת. אחרי המלחמה הוקמה אנדרטה לזכר הנרצחים.

מריופול היא עיר תעשייתית עם בעיות זיהום. מפעלים גדולים פלטו עשן ומזהמים לאוויר ולמים. מאז 2014 היו שם קרבות בין כוחות שונים. בשנת 2022 העיר נפגעה מאוד. אנשים רבים ברחו או נפגעו. אחר כך החלו בנייה ושיקום.

העיר שוכנת בשפך נהר לים. יש כאן קיץ חם וחורף מתון. אפשר לגדל במקום חמניות, מלונים וענבים.

יש בעיר נמל, רכבת, חשמלית, אוטובוסים וטרוליבוסים. אלה עוזרים לאנשים להגיע למקומות שונים.