מרינה צבטייבה

מרינה איבנובנה צבטייבה (1892, 1941) הייתה משוררת וסופרת רוסייה בולטת. יצירתה נחשבת מקורית והשפיעה על השירה הרוסית.

נולדה במוסקבה למשפחה מעורבת בתרבות. אמא שלה מתה כשהייתה בת 13. היא למדה במוסקבה, בשווייץ, בגרמניה ובצרפת.

ספר השירים הראשון שלה, "אלבום ערב" (1910), משך את תשומת לבו של המשורר מקסימיליאן וולושין. בעקבות זאת הכירו אותה במעגלי האמנות.

ב-1912 נישאה לסרגיי אפרון. למרות נישואיה ניהלה מערכות יחסים רבות, וביניהן מערכת רומנטית חזקה עם המשוררת סופיה פארנוק.

ב-1914 בעלה התנדב לצבא. אחרי מהפכת אוקטובר ב-1917 הוא הצטרף לכוחות הלבנים. צבטייבה נותרה במוסקבה, סבלה ממחסור ואיבדה את בתה הקטנה.

ב-1922 יצאה לברלין כדי להצטרף לבעלה. הזוג התגורר בפראג ובהמשך עבר לפריז ב-1925, אחרי לידת בנם.

בשנות ה-30 בעלה שינה את עמדותיו הפוליטיות ותמך בברית המועצות. הוא אף היה במגעים עם ה־נ.ק.ו.ד. (המשטרה החשאית הסובייטית). ב-1937 הוא הואשם והידידות של צבטייבה בקהילת המהגרים בפריז נחלשה.

ב-1939 חזרה עם בעלה לברית המועצות. בתקופת הטיהורים של סטלין משפחתה נפגעה: בעלה נעצר ונורה, ובתה נכלאה לשמונה שנים.

ב-1941, בזמן מלחמת העולם השנייה, פונתה צבטייבה ליילבוגה שבטטרסטן. היא לא הצטיינה בלמצוא עבודה, ואז מתה בתלייה. מקום קבורתה המדויק לא ידוע.

שירתה מאופיינת במתח רומנטי ובאינטנסיביות לשונית, מה שמקשה על תרגום שיריה. מוטיבים (נושאים חוזרים) של עבודתה הם בדידות, הטרגיות שבאהבה, והמאבק בין השגרה לחיי הנפש.

כתבה שירים קצרים, מחזורי שירים ורבות פואמות (פואמות = שירים ארוכים). כמה פואמות בולטים: "מלך-בתולה" (1922), "הנער" (1924), "לוכד החולדות" (1925), וכן "פואמת ההר" ו"פואמת הסוף" (1924).

בנוסף כתבה מסות ומאמרים על שירה ומשוררים בני זמנה, ופרסמה מחזור שירים המוקדש לפושקין, שהיה נערץ עליה.

מרינה צבטייבה (1892, 1941) הייתה משוררת רוסייה מוכרת. היא כתבה שירים חזקים ורגשיים.

נולדה במוסקבה. אמה מתה כשהייתה בת 13. היא למדה גם במדינות אחרות באירופה.

בשנת 1910 יצא ספר השירים הראשון שלה "אלבום ערב". המשורר מקסימיליאן וולושין העריך אותה.

ב-1912 היא התחתנה עם סרגיי אפרון. היו לה גם יחסים קרובים עם המשוררת סופיה פארנוק.

היא חיה תקופות קשות במוסקבה והייתה מחסור. אחר כך עברה לברלין, פראג ולפריז. ב-1925 נולד בנם.

בשנים הבאות משפחתה חזרה לברית המועצות. בעלה נלקח למאסר והוצא להורג. בתה נשלחה לכלא לשמונה שנים.

ב-1941 פונתה צבטייבה למקום בשם ילבוגה. היא לא הצליחה למצוא עבודה. היא מתה מתוך יאוש קשה. מקום הקבורה שלה לא ידוע.

שיריה מלאים רגש ועוצמה. הם קשים לתרגום בגלל השפה החזקה שלהם.

הרעיונות החשובים בשיריה הם בדידות, אהבה וחיי הנפש. היא כתבה גם פואמות, פואמות הן שירים ארוכים. כמה כותרים מפורסמים: "מלך-בתולה", "הנער" ו"לוכד החולדות".

בנוסף כתבה מאמרים על שירה והוקרה רבה לפושקין.