תור הכסף בשירה הרוסית

“תור הכסף של השירה הרוסית” הוא הכינוי לעשורים הראשונים של המאה ה־20. התקופה התאפיינה בפריחה פואטית בשפה הרוסית, בדומה לתקופה שהייתה כארבעים־חמש שנים קודם לכן. נהוג לקבוע את תחילתה בסוף המאה ה־19. אז הופיעו מניפסטים (מניפסט, מסמך שמציג רעיונות חדשים), כמו "לאור המצפון" של ניקולאי מינסקי (1890) ו"על הסיבות לירידתה של הספרות הרוסית בת־זמננו" של דמיטרי מרז'קובסקי (1893). באותה תקופה יצאו גם הכרכים הראשונים של כתב העת שערך ולרי בריוסוב.

בין המשוררים היו כאלה שכל יצירתם תואמת לתקופה, וגם כאלה שהחלו אז והמשיכו לכתוב שנים רבות, למשל אנה אחמטובה ובוריס פסטרנק. התקופה כללה כמה זרמים מרכזיים: סימבוליזם (שימוש בסמלים כדי לבטא רעיונות עמוקים), אקמאיזם (חזרה לשפה ברורה ותמציתית) ופוטוריזם (חידוש ושבירת מסורות). היו גם משוררים שלא רצו להשתייך לזרם מסוים, כמו איוון בונין ומרינה צבטייבה. אלכסנדר בלוק נחשב לנציג המשמעותי של התקופה.

סופה של התקופה נחשב לאחר מלחמת האזרחים ברוסיה, שיצרה תנאים קשה ליצירה. חלק מהמשוררים יצאו לגלות. אחרים ניסו להסתגל לשלטון הסובייטי והאווירה התרבותית החדשה. לא כל הניסיונות הצליחו: ניקולאי גומיליוב הוצא להורג בחשד לקשר נגד השלטון. לעומת זאת ולדימיר מאיאקובסקי, מנהיג הפוטוריסטים, הזדהה עם מטרות הקומוניסטים והפך לקול תעמולה של השלטון.

“תור הכסף של השירה הרוסית” הוא שם לתקופה מיוחדת בתחילת המאה ה־20. בתקופה זו נכתבו הרבה שירים חשובים ברוסיה. היא התחילה בסוף המאה ה־19 אחרי הופעת מניפסטים. מניפסטים הם מסמכים שמסבירים רעיונות חדשים. בין המסמכים היו אלה של ניקולאי מינסקי ודמיטרי מרז'קובסקי. גם כתב עת שפרסם ולרי בריוסוב עזר לפריחה.

היו כמה סגנונות חשובים. סימבוליזם משתמש בסמלים כדי לדבר על רעיונות גדולים. אקמאיזם חיפש שפה ברורה וקצרה. פוטוריזם רצה לחדש ולשבור כללים ישנים. משוררים כמו אנה אחמטובה ובוריס פסטרנק התחילו אז והמשיכו לכתוב שנים רבות. אלכסנדר בלוק נחשב לאחד המרכזיים.

אחרי מלחמת האזרחים ברוסיה הפכו החיים קשים. חלק מהמשוררים עזבו לארצות אחרות. אחרים נשארו ושינו את דרכם לפי השלטון החדש. אחד המשוררים, ניקולאי גומיליוב, נהרג אחרי האשמות נגדו. ולדימיר מאיאקובסקי תמך בשלטון והפך לדובר שלו.