מרמריי

'''מרמריי''' (Marmaray) היא מנהרת רכבת תת-קרקעית (מתחת לפני הקרקע) שחוצה את הבוספורוס ומחברת את הגדה האירופית והאסייתית של איסטנבול. שמה משלב את ״מרמרה״, ים מרמרה, והמילה הטורקית לרכבת, Ray. המנהרה נפתחה לתנועה ב-29 באוקטובר 2013.

הרעיון לחבר את שתי־הגדות במעבר תת־ימי הועלה כבר במאה ה-19. במהלך השנים הוצעו פתרונות שונים, ובהם הנחת מנהרה על קרקעית המצר. ב-1998 התקבלה ההחלטה להקים את הפרויקט, וגיוס כספים החל ב-1999. חפירת המנהרה החלה במאי 2004 והסתיימה ב-2008. הפתיחה נדחתה בעקבות מציאת כ-40,000 פריטים ארכאולוגיים, כולל בית קברות של כ־30 אוניות ביזנטיות. הפרויקט הושלם סופית ב-2019. בין המממנים המרכזיים היו בנק יפן לשיתוף פעולה בינלאומי ובנק ההשקעות האירופי.

קו מרמריי כולל מנהרה תת־קרקעית באורך של 13.6 ק"מ. המנהרה חוצה את הבוספורוס במקטע תת־ימי באורך של כ-1,400 מטר. מקטעים אלה נבנו מראש על היבשה והונחו במעמקי הים בעומק של כ-56 מטר. בנוסף הוקמה מסילת רכבת על פני הקרקע באורך כ-63 ק"מ, וסך כל קו הפרברי עולה על 76 ק"מ, מה שמאפשר נסיעה רציפה מגבזה במזרח להלקלי במערב.

לרוב הקו נוספה מסילת רכבת שלישית, כדי להגדיל קיבולת ל-75,000 נוסעים בשעה בכל כיוון. מערכת האיתות, מערכת שמפקחת על מרווחי הרכבות ובטיחות הנסיעה, הוחלפה כדי לאפשר מרווחים של שתי דקות בין רכבת לרכבת. לאורך הקו נבנו או חודשו 40 תחנות, שלוש מהן תת־קרקעיות. הרציפים הם רציפי אי (רציף שמוקם בין שני נתיבי המסילה) באורך של כ-225 מטר ונועדו לשרת רכבות בנות עשרה קרונות.

זמן הנסיעה מקצה לקצה בקו החדש הוא כ-105 דקות, במקום יותר משלוש שעות קודם, וחציית הבוספורוס אורכת כארבע דקות. המהירות המרבית לאורך הקו היא עד 100 קמ"ש. הציפייה הייתה כי הקו ישמש כ-1.5 מיליון נוסעים ביום בשנת 2015, וישהה על כ-1.7 מיליון תוך עשור.

איסטנבול נמצאת בסמיכות להעתק צפון אנטוליה; העתק זה הוא שבר גיאולוגי ( fault, אזור שבו נעים חלקי קרום כדור-הארץ). רעידת אדמה חזקה אירעה ב-1999 באזור איזמיט, ממזרח לאיסטנבול. בפרויקטים של מנהרות באזורים סייסמיים ניתנו דגש וחומרה לתקנים ולהגברה מבנית, והעיצוב של מרמריי נועד לעמוד בעוצמות רעידות האדמה החזויות באזור.

'''מרמריי''' היא מנהרת רכבות מתחת לים בבוספורוס. בוספורוס הוא המיצר שמפריד בין חלקי איסטנבול. מנהרה = מסלול מתחת לאדמה. המנהרה נפתחה ב-29 באוקטובר 2013.

הרעיון לחבר את שתי־הגדות הועלה כבר לפני שנים רבות. חפירות גדולות החלו ב-2004 והסתיימו ב-2008. בעבודות נמצאו הרבה חפצים עתיקים ושברי אוניות, ולכן היו עיכובים. הפרויקט הושלם ב-2019.

הקו כולו הוא כ-13.6 ק"מ. החלק התת־ימי הוא כ-1,400 מטר ונמצא כ-56 מטר מתחת לפני הים. יש גם מסילות על פני הקרקע, וסך הכול הקו חוצה את העיר ממזרח למערב. נבנו או חודשו 40 תחנות. יש שלוש תחנות מתחת לאדמה.

הרציפים הם רציפי אי. רציף אי = רציף שממוקם בין שתי המסילות. הנסיעה מקצה לקצה אורכת כ-105 דקות. חציית הבוספורוס לוקחת כארבע דקות. הקו יכול להסיע הרבה אנשים בכל שעה, והמהירות המקסימלית היא כ-100 קמ"ש.

האזור רגיש לרעידות אדמה. רעידת אדמה חזקה קרתה קרוב לאיסטנבול ב-1999. לכן המנהרה נבנתה לפי תקנים חזקים, כדי לשמור על הנוסעים במקרה של רעידת אדמה.