מרסל דופרה

מרסל דופרה (3 במאי 1886, 30 במאי 1971) היה נגן עוגב, פסנתרן, מלחין ומורה צרפתי. נולד ברואן שבנורמנדי למשפחה מוזיקלית ונחשב ילד פלא. ב-1904 נכנס לקונסרבטואר של פריז, בית ספר גבוה למוזיקה, ולמד שם אצל שארל-מארי וידור ועוד. ב-1914 זכה בפרס רומא על הקנטטה "פסיכה".

בשנותיו כנגן העוגב נתן דופרה יותר מ-2,000 רסיטלים ברחבי אירופה, ארצות הברית ואוסטרליה. בין מופעיו היו שתי סדרות רסיטלים שבהן ביצע את מכלול יצירות באך בשנת 1930, 1931 ללא תווים, כלומר בעל-פה בזיכרון בלבד. ב-1934 מונה לנגן העוגב הראשי (בשם בלבד) בכנסיית סן-סולפיס בפריז, תפקיד שבו נשאר עד מותו.

בשנים 1947, 1954 ניהל את הקונסרבטוריון האמריקאי בפונטנבלו. ב-1954 מונה למנהל הקונסרבטואר של פריז עד 1956. דופרה מת ב-1971 סמוך לפריז.

כמלחין הותיר דופרה גוף יצירה גדול של עוגב ושל כלי אחרים, בסך הכול כ-65 אופוסים (ספרי יצירות). חלק מיצירותיו הנודעות מיוחדות בקושי הטכני שלהן, עד כדי כך שחלק מהן נחשבו לא בלתי ניתנות לנגינה. דוגמה מוקדמת בולטת היא "שלושה פרלודים ופוגות" אופוס 7 (1914); פרלודים אלה, ובמיוחד פרלוד בסול מינור, ידועים בטכניקה הקשה ובאקורדים גדולים בדוושה (דוושה = רגלות שמפעילות את מיתרי העוגב).

לעומת זאת, כמה יצירות של דופרה משלבות וירטואוזיות (כישרון טכני גבוה) ושלמות מוזיקלית. בין היצירות שהוזכרו כבעלות איכות גבוהה נמצאות ה"סימפוני-פאסיון", פרלודים ופוגות, "Evocation", "Esquisses" ו"Cortège et Litanie".

דופרה השפיע גם כמורה: הוא חינך שני דורות של נגני עוגב, ובהם שמות חשובים כמו אוליביה מסייהן (Olivier Messiaen) ורולאנד פאלצ'ינלי. בנוסף ערך עיבודים ויצירות של באך, מוצרט וליסט, ופרסם ספרי לימוד ומחקר על אילתור עוגב (שני כרכים, 1925 ו-1937), ניתוח הרמוני (1936), קונטרפונקט ופוגה (1938), וליווי מזמור גרגוריאני (1937). הוא גם כתב מסות על בניית עוגב, אקוסטיקה ופילוסופיה של המוזיקה.

מרסל דופרה נולד ב-1886 ברואן שבצרפת. הוא היה נגן עוגב. נגן עוגב זה אדם שמנגן על כלי גדול עם קלידים ורגליות.

כשהיה צעיר למד בבית ספר גדול למוזיקה בפריז שנקרא קונסרבטואר. ב-1914 קיבל פרס חשוב על יצירה שלו בשם "פסיכה".

דופרה הופיע המון. הוא נתן יותר מ-2,000 קונצרטים באירופה, בארצות הברית ובאוסטרליה. פעם הוא ניגן את כל יצירות באך מזיכרון.

ב-1934 החל לעבוד בכנסיית סן-סולפיס בפריז ונשאר שם עד מותו ב-1971. בשנים מאוחרות יותר ניהל גם בתי ספר למוזיקה.

הוא כתב הרבה מוזיקה, כ-65 ספרי יצירות. חלק מהיצירות שלו היו קשות מאוד לנגינה. דוגמה מפורסמת היא "שלושה פרלודים ופוגות" משנת 1914.

דופרה גם לימד תלמידים מפורסמים, כמו אוליבייה מסייהן. הוא כתב גם ספרים על איך לאלתר בעוגב, ועל הרמוניה ועל פוגה.

הוא היה חשוב מאוד בעולם העוגב. הרבה נגנים למדו ממנו והשמיעו את יצירותיו.