מרקוס אורליוס (פסל)

פסל מרקוס אורליוס הוא פסל ברונזה שנוצר ב-145 לספירה.
הוא נעשה בשיטת השעווה האבודה, שיטה שבה מפסלים תחילה דגם בשעווה ואז יוצקים עליו ברונזה.
הפסל היה חלק מפולחן הקיסר: פסלי קיסרים הוצבו בערים וקיבלו כבוד דמוי אלים.
חשיבותו גדולה כי זהו הפסל הפרש היחיד ששרד מתקופת האימפריה הרומית. רעיונו שימש לתיאורים מאוחרים, למשל "נפוליאון חוצה את האלפים".
הסוס מוצג באמצע הליכה. הרגל הקדמית הימנית מורמת, הפה פתוח והאוזניים זקופות.
הקיסר מרקוס אורליוס יושב בשלווה על רעו. הוא לובש טוגה, הבגד הרשמי של אזרח רומא, ומניף את ידו הימנית במחווה של ברכה.
כשקונסטנטינוס שלט, במאה השלישית-רביעית הסרת תבליטים ושימוש מחודש בהם הייתה נפוצה. הוא הוציא תבליטים מיצירות קודמות והצמידם לשער הניצחון שלו.
קונסטנטינוס הכריז ב-313 על הנצרות כדת רשמית, והרבים מהפסלים של אלים וקיסרים נהרסו.
עם זאת, אחד התבליטים משלטון מרקוס אורליוס הועבר לשערו של קונסטנטינוס. מפני שתווי הפנים בתבליט נראו מיוחדים, חשבו שאותו תבליט מציג את קונסטנטינוס.
כשראו אנשים את פסל הפרש חשבו גם אותו לקונסטנטינוס. מפני שאנשים חישבו כך, לא הרסו את הפסל וזו הסיבה שהוא שרד עד ימינו.

פסל מרקוס אורליוס הוא פסל ברונזה מ-145.
הפסל נעשה בשיטת השעווה האבודה. זה אומר שמפסלים ראשית בשעווה ואז יוצקים מתכת.
הפסל הוצב בערים והקיסר קיבל כבוד מיוחד.
הסוס נראה הולך. רגלו הקדמית מורמת. פיו פתוח ואוזניו זקופות.
הקיסר יושב בשקט. הוא לובש טוגה, בגד רומי, ומרימה את ידו לברכה.
מאוחר יותר קונסטנטינוס קיבע תבליטים ישנים בשער הניצחון שלו.
הוא הפך את הנצרות לדת הרשמית. אז הרסו הרבה פסלים.
אבל את פסל הפרש לא הרסו. אנשים חשבו שהוא מייצג את קונסטנטינוס, לכן שמרו עליו.