מרקסיזם היא תאוריה פוליטית־חברתית שהתחברה בהגותו של קרל מרקס יחד עם פרידריך אנגלס. היא מתמקדת בכלכלה וביחסים בין מעמדות. עיקריה פורסמו ב־1848 במניפסט הקומוניסטי, ולאחר מכן התפתחו מתוך ניתוח הספר 'הקפיטל'.
המרקסיזם רואה את המבנה הכלכלי של החברה כבסיס שקובע את שאר ההיבטים החברתיים. "מבנה הבסיס" (הבסיס הכלכלי) כולל את כוחות הייצור, הכלים, הטכנולוגיה והכישורים, ו"יחסי הייצור", היחסים בין מעמדות בחברה. על בסיס זה נבנה "מבנה העל" (הסופר־סטראטום): מוסדות כמו דת, משפט, תרבות ואידאולוגיה שמשרתים את מעמד השולט.
המרקסיזם מבין את ההיסטוריה כשרשרת של מאבקים בין מעמדות. בתקופות שונות פעלו מעמדות שונות: פיאודלים, בורגנות (עליונים כלכלית) ופועלים. המניע לשינוי הוא התפתחות כוחות הייצור והמאבק על חלוקת המשאבים.
מרקס ואנגלס פיתחו את הרעיון של "סוציאליזם מדעי", גישה שמנסה למצוא חוקיות היסטורית ולתכנן שינוי חברתי על בסיס ניתוח כלכלי, במקום להסתמך על תקוות או מנהיגים אקראיים.
בקפיטליזם קיים קונפליקט בין הבורגנות, בעלי אמצעי הייצור, לבין הפרולטריון, מעמד העובדים. הפרולטריון מוכר את כוח עבודתו בתמורה לשכר, והבורגנות לוקחת ממנו ערך עודף. "ערך עודף" הוא ההפרש בין מה שהעובד מייצר לבין מה שהוא מקבל בשכר; ההפרש הזה הופך לרווח של הבעלים.
מרקס טען שהעבודה בקפיטליזם מנוכרת: העובד לא שולט בתוצר עבודתו ונתפס כחלק מתהליך ייצור. הוא מבחין בין זמן עבודה הנדרש לפרנסת העובד לבין "זמן עבודה עודף", הזמן שבו העובד מייצר ערך של רווח למעסיק. התפתחות הטכנולוגיה מעלה את "פריון העבודה", כמות הייצור לשעת עבודה, ומגדילה לעתים את חלקו של הזמן העודף.
מרקס תאר כיצד שינויים טכנולוגיים וכלכליים פירקו את הפיאודליזם. גילוי מסלולי סחר חדשים והתפתחות הייצור המנופקטורי והמאוחר יותר התעשייתי יצרו את הבורגנות והתעשייה המודרנית. חלוקת העבודה הפכה פשוטה וחדגונית יותר, והעובד הפך למושא של ייצור המוני.
מרקס טען שבסופו של דבר הקפיטליזם יוצר סתירות פנימיות: הייצור גדל מעבר ליכולת של הציבור לקנות, בעוד ההון רוכש חברים בידי מעטים. כדי לשרוד הבורגנות דוחפת לחדשנות ולכיבוש שווקים חדשים, אבל זאת מובילה לאבטלה ולגידול בעוני. סתירות אלה מייצרת משברים כלכליים והחרפה במצב הפועלים.
מרקס חזה שהמצוקה תעורר תודעה מעמדית בפרולטריון. ככל שהעובדים יתארגנו, בתנועות עובדים ומפלגות, יתגבר הכוח שלהם עד למהפכה שתנגוס ביסודות הקפיטליזם. במעבר הבא תופיע "דיקטטורת הפרולטריון" כשלב מעבר לשינוי מבני עמוק יותר.
בקומוניזם מבוטלים הקניין הפרטי ואמצעי הייצור הופכים לשותפות חברתית. מרקס דמיין חברה שבה העבודה אינה מנוצלת, והשימוש בזמן העבודה מביא למימוש אישי וחברתי. הוא תיאר שמטרת השינוי היא ביטול ניצול האדם בידי האדם ויצירת חברה שבה אין מעמדות מנצלים.
בהמשך חייו מרקס הכיר בסייגים לרעיון האוטופי. הוא ראה כי גם בחברה החדשה יהיה מאבק מתמיד על הדרך לשמור על חופש אמיתי ולא רק לקדש עבודה למען עצמה.
"פועלי כל העולם, התאחדו!" קוראת לאחדות מעמד העובדים מעבר לגבולות ולדתות.
מרקסיזם היא מחשבה של קרל מרקס ופרידריך אנגלס. היא מדברת על כסף, עבודות ושוויון.
מרקס אמר שהכל מתחיל בכלכלה. מה שאנשים מייצרים וכיצד הם עובדים משפיע על המדינה, הדת והחוקים.
"בורגנות" זה האנשים שיש להם מפעלים וכלים לייצור. "פרולטריון" (הפועלים) זה אלה שעובדים בשבילם ומקבלים שכר.
=מה הבעיה לפי מרקס?
העובדים יוצרים דברים רבים, אבל הבעלים לוקחים מהם עודף רווח. מרקס קרא לזה "ערך עודף". העובדים לא שייכים לפרי עבודתם ולכן הם מרגישים מנוכרים, כלומר מנותקים מהתוצר שלהם.
=איך נוצר שינוי?
טכנולוגיות חדשות ושווקים גדלו. זה יצר מפעלים גדולים. הרבה אנשים הפכו לפועלים. בעיות כלכליות וחוסר שוויון יכולים להוביל למאבק ותנועה לשינוי.
=מה מרקס רצה שיעשה?
הוא רצה שהעובדים יתאגדו ויעבדו יחד. לבסוף, לדבריו, הקניין הפרטי צריך להיעלם והכל יחולק באופן שווה. אז אנשים יעבדו מבלי להיות מנוצלים.
"פועלי כל העולם - התאחדו!" מזמינה עובדים להתארגן יחד.
תגובות גולשים