הרב משה חסקין (1872, 1950)
משה חסקין החל ללמוד בשנת 1890 בבית־המדרש "קברנים" בקובנה. בית־המדרש הוא מקום לימוד תורני. שם פגש את החפץ חיים, שהכיר אותו לרב יצחק אלחנן ספקטור. חסקין שימש את הרב ספקטור כעוזר כשלוש שנים, ובאמצעותו הוכלל להימנע מגיוס לצבא.
בשנת 1896 נישא לחנה בת יהודה רבינוביץ' מאיורבורג. הוא המשיך ללמוד בקובנה עוד כמה שנים, ובהמשך עבר לוילנה ב־1899. לאחר מכן התמנה לרב בעיירה קרקינובה במחוז קובנה. שם כיהן כחמש־עשרה שנה, עד שמלחמת העולם הראשונה הביאה לגירוש היהודים מהעיירה. בשנת 1912 ייסד שם ישיבה (מוסד ללימוד תורה) שבה למדו כ־60 תלמידים, והיא נחשבה כמכינה לישיבת סלבודקה.
לפני חג השבועות 1915 גורש מקרקינובה ועבר לפרילוקי במחוז פולטבה באוקראינה. ב־1919 התמנה לרב העיירה. בתקופת מלחמת האזרחים ברוסיה העיירה עברה מיד ליד, והיה חשש כבד על חיי היהודים. חסקין כתב כי במספר מקרים כמעט איבד את חייו, ופעם ניצל בזכות שכן נוצרי שהסתיר אותו.
תחת השלטון הקומוניסטי, שנקט מדיניות אנטי־דתית, סבל מחסקין מהשפלות: הוצע לו לבצע עבודות מביישות, ביתו הוחרם והוא נאלץ להתקיים בעזרת קהילת בית המדרש.
רעייתו נפטרה בראשית 1933. בערב פסח 1933 עלה לארץ ישראל, לאחר מאמצים רבים של בני משפחה וחברים שסייעו לקבל אישור עזיבה. בירושלים שימש כגזבר התאחדות הרבנים של פליטי רוסיה.
בשנים 1937, 1938 הוציא לאור בירושלים את ספרו "כלכלת שביעית", שבו קיבץ וביאר את הלכות שנת השמיטה (שנת מנוחה לאדמה) בהתבסס על המשנה, התלמוד והרמב"ם ומקורות מרכזיים אחרים. חיבר גם את "אהל משה" על סדר זרעים בתלמוד הירושלמי.
נפטר ב־15 ביוני 1950 בירושלים ונקבר בבית הקברות סנהדריה. בנו הבכור נקרא יצחק אלחנן, על שם רבו. נכדתו חנה הירש הייתה האישה הראשונה בדרגת ניצב במשטרה, ונינו גלעד חסקין הוא מדריך־מטייל.
הרב משה חסקין (1872, 1950)
משה חסקין היה רב. רב זה מנהיג דתי שמלמד אנשים.
בשנת 1890 הוא למד בבית־מדרש. בית־מדרש זה מקום ללמוד תורה. הוא פגש שם את החפץ חיים. החפץ חיים הכיר לו רב גדול שנקרא יצחק אלחנן. הרב עזר לו לא להיכנס לצבא.
ב־1896 נשא לאישה את חנה. אחר כך הוא למד עוד ועבר להיות רב בעיירה קרקינובה. שם הקים ישיבה. ישיבה היא מקום שבו תלמידים לומדים תורה. בישיבתו למדו כ־60 תלמידים.
במלחמות של תחילת המאה העשרים אנשים היו במצוקה. חסקין נאלץ לעזוב ועבר לפרילוקי. שם היה גם רב. בזמן הסכנות הוא כמעט נפגע, ובפעם אחת שכן נוצרי הסתיר אותו ועזר לו.
כשהממשל הקומוניסטי אסר על דתות, חסקין סבל והפסיד את ביתו. אשתו נפטרה ב־1933. באותו שנה עלה לארץ, לירושלים, שם גרו כבר ילדיו. בירושלים עבד בעשייה של הרבנים ושל הקהילה.
בערב שנים ב׳ של שנות ה־30 הוא הדפיס ספר על שנת השמיטה. שנת שמיטה היא שנה שבה לפי ההלכה משאירים את האדמה לנוח. הוא גם כתב ספר על חלק מהתלמוד.
נפטר ב־1950 ונקבר בסנהדריה. בנו נקרא על שם המורה שלו. נכדתו חנה הירש הייתה האישה הראשונה בדרגת ניצב במשטרה. אחד מנכדיו הוא מדריך־מטייל בשם גלעד חסקין.
תגובות גולשים