משה אהרון טוב (נולד מויסס טוף, 1910, 1989) היה דיפלומט ישראלי מרכזי בקשרים עם אמריקה הלטינית.
נולד בארגנטינה ב-1910. בילדותו פעל בתנועות נוער ציוניות, והוביל ארגונים כמו "הציונים" ואיגוד המכבים. השתתף בכנסים בינלאומיים, שבהם דיבר נגד גזענות ואנטישמיות.
בשנת 1946 נקרא על ידי נחום גולדמן להקים בוושינגטון את האגף הלטינו-אמריקאי של הסוכנות היהודית (הארגון שייצג את העם היהודי בזירה הבינלאומית) ולעמוד בראשו. בתפקיד זה ביקר במדינות רבות באמריקה הלטינית ופגש מנהיגים, עיתונאים ואינטלקטואלים כדי לשכנע בתמיכה בהקמת מדינה יהודית.
ב-1947 ייצג את הסוכנות היהודית בפני ועדת אונסקופ (ועדה של האו"ם שבחנה את עתיד פלשתינה). אחרי פרסום המלצות הוועדה, סבב פגישות נוסף שלו סייע להשגת תמיכה במדינות לטיניות. ההצבעה ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה תמיכה ממדינות רבות, וביניהן רבות מאמריקה הלטינית.
עם הקמת מדינת ישראל ב-1948 מונה למנהל חטיבת אמריקה הלטינית במשרד החוץ ולנציג קבע באו"ם בדרגת שגריר (שגריר = נציג רשמי של מדינה). מילא תפקיד זה עד 1959. הוא פעל להכללת הספרדית כשפה רשמית באו"ם ונשא נאומים אשר זכו להכרה.
בשנת 1959 ייסד את המרכז ליחסי תרבות ישראל, איברו‑אמריקה, ספרד ופורטוגל בירושלים, ושימש כסגן נשיאו.
בשנות ה-60 וה-70 שימש כשגריר בהונדורס, אל־סלוודור, גואטמלה וצ'ילה. גואטמלה העניקה לו את עיטור הקטסל, וצ'ילה העניקה לו את אות Mérito de Chile. בתקופת כהונתו בצ'ילה סייע השגרירות בהצלת כ-300 אנשים שהתנגדו למשטר הצבאי.
בשנת 1977 נסע כנציג משרד התיירות לקידום תיירות וצליינות לישראל ברחבי אמריקה הלטינית.
לאחר חזרתו ערך והוציא ספר זכרונות בספרדית, שטרם תורגם לעברית. נפטר ב-1989 ונקבר בבית העלמין קריית שאול. הותיר שלושה ילדים.
משה אהרון טוב נולד בארגנטינה ב-1910 ונפטר ב-1989. שמו המקורי היה מויסס טוף.
כשהיה צעיר עבד בתנועות נוער ציוניות. השתתף בכנסים נגד גזענות.
בשנת 1946 הקים בוושינגטון את המחלקה של הסוכנות היהודית (ארגון שעזר ליהודים). הוא נסע למדינות אמריקה הלטינית ושכנע מנהיגים לתמוך ברעיון מדינה יהודית.
ב-1947 עמד מול ועדה של האו"ם שבדקה מה לעשות בארץ ישראל. מאמציו עזרו להשיג תמיכה רבה בתוכנית חלוקה.
לאחר הקמת ישראל ב-1948 נבחר לנהל את הקשרים עם מדינות אמריקה הלטינית. הוא היה שגריר (נציג רשמי) במדינות כמו גואטמלה וצ'ילה. מדינות אלה העניקו לו מדליות ככבוד.
בצ'ילה עזרו השגרירות ובפיקוחו לכ-300 אנשים שעמדו בסכנה לצאת למקום בטוח.
כתב זכרונות בספרדית. נפטר ב-1989 ונקבר בקריית שאול. הותיר שלושה ילדים.
תגובות גולשים