משה שניאורי

משה שניאורי (בערך 1784, לפני 1878) היה בנו הצעיר של מייסד שושלת חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי. הוא סבל ממחלת נפש ויש גרסאות שטוענות שהתנצר, המרת דתו לנצרות. חסידי חב"ד העדיפו לא לעסוק בו עד שהנושא חזר וצבר עניין במאה ה-21.

שנת לידתו אינה ודאית. ידוע שהוא נשא לאישה בשנת 1797, ולכן משערים שהוא נולד סביב 1784. בהיותו בן שמונה הופיעו סימנים של אי שפיות. אביו שלחו לרופאים והיה טופל בערים כמו ויטבסק, סנקט פטרבורג וסמולנסק.

נשא את שפרה מבית אולה ועבר להתגורר אצל חותנו. ככל הנראה שימש אחר כך כרב באולה. מגיל 18 (תקס"ב) רשם בקביעות את דרשות אביו. כמה כתב ידיו נמצאים בספריית חב"ד, וסריקות של מסמכים אלה הועלו לאתר הספרייה בפברואר 2022.

במהלך פלישת נפוליאון לרוסיה (1812) משפחתו נסעה מזרחה, ואביו נפטר. משה לא יצא עם המשפחה. כשהגיע לשקלוב נפל בשבי הצבא הצרפתי. הוא הואשם בריגול ונידון למוות, אך שוחרר. שהייתו בשבי יכלה להחמיר את מחלתו הנפשית. ממכתבה של אמו מ-1817 נראה שמצבו כבר אז היה מעורער.

בשנת אייר תקע"ד חתם עם אחיו על הסכמה להדפסת חלק רביעי של ספר התניא (אגרת הקודש). אשתו, שתי בנותיו ובני משפחותיהן עלו לארץ ישראל והתיישבו בחברון בסביבות תר"ג-תר"ד, ולאחר כמה שנים עברו לירושלים.

בסוף המאה ה-20 סיפרו חסידים כי הוא הופיע פעם בעיר לובביץ', וביקר את נכדו שהיה אז אדמו"ר. בזמנים אלה הוא נודע כחסיד חב"ד זקן.

הפרשה עוררה חילוקי דעות חזקים. המשכילים טענו כי אחרי מאבק ירושה בין משה לאחיו האדמו"ר האמצעי, החליט משה להתנצר. החסידים טענו שרוב השמועות הן בדיות, או שנובעות ממצבו הנפשי.

לפי גרסה זו, בשנת 1815 הלך משה עם האדמו"ר האמצעי לראיון עם קיסר רוסיה על יישוב יהודים. סגנון דיבורו עורר ויכוח עם כומר ראשי. לפי הסיפור, נאלצו אותו לנצר בכפייה, לכלאו ואז נמלט. לפי אותה גרסה הוא נדד בזהות מוסתרת 62 שנה ונפטר בשנת תרל"ח (1878).

החוקר דוד אסף בחן מסמכים חדשים וטען שמדובר בחיזוק נקודת מבט שונה. לפי מחקרו, קצין בשם פוזנוב ארגן מסיבת תה, השקה את משה בפונץ', החתימו אותו על מסמך המרת דת, וגזזו את פאותיו. הכומר הטביל אותו לנצרות בכמה ימים.

אחיו פנו לבישוף קתולי בשם בוהוש וטענו שמצבו הנפשי פוגע בתקפות החתימה. בוהוש לא ביטל את הטבילה. אח"כ הובא במסגרת דרישה לשינוי דת לסנקט פטרבורג, שם עבר בדיקות רפואיות וקבעו שהוא חולה נפש. על פי המסמכים, באוגוסט 1821 מצבו החמיר ובספטמבר הועבר לבית חולים לבריאות הנפש. לאחר מכן אין תיעוד ברור, וסביר להניח שנפטר זמן קצר לאחר מכן.

משה שניאורי היה בנו הצעיר של מייסד חסידות חב"ד. חסידות חב"ד היא קבוצת יהודים דתיים מובילה.

נולד בסוף המאה ה-18, אך שנה מדויקת לא ברורה. כשהיה בן שמונה החלו לו בעיות נפש. אביו שלח אותו לטיפולים בערים שונות. ב־1797 נשא לאישה את שפרה, ועבר לגור אצל משפחתה בעיירה אולה.

כשהיה צעיר רשם את דרשות אביו. כתביו נמצאו בספריית חב"ד וסרקו אותם ב־2022. בשנת 1812, בזמן פלישת נפוליאון, הוא נפל בשבי הצרפתים. האשימו אותו בריגול, אך שחררו אותו מאוחר יותר.

בני משפחתו, כולל אשתו ושתי בנותיו, עלו לארץ ישראל והתיישבו בחברון. אחר כך עברו לירושלים.

הייתה מחלוקת גדולה על כך שאמרו שהוא התנצר. להתנצר פירושו להפוך לנוצרי. יש שתי גרסאות עיקריות:

לפי סיפור אחד, נאנס להמיר את דתו על ידי נוצרים. הוא נמלט והסתיר את זהותו שנים רבות.

חוקר בשם דוד אסף מצא מסמכים שאומרים שקצין אחרי נקם ארגן מסיבת תה. שם השקה אותו, גזזו את פאותיו, וטבלוהו לנצרות. אחיו פנו לבישוף, ובסוף הוא הגיע לסנקט פטרבורג. שם בדקו אותו ורופאים קבעו שהוא חולה נפש. במפקח האחרון שנמצא נשלח לבית חולים לנפגעי נפש וסביר שנפטר זמן קצר לאחר מכן.