משפט האל (בלטינית: Ordeal) הייתה שיטה עתיקה להכרעה בשאלה אם מישהו אשם או חף. הרעיון היה שהאל יגרום להופעת סימן כלשהו, וכך הסימן יצביע על הנאשם האמיתי. בדרך כלל המבחן כלל סיכון פיזי, לפעמים עד כדי סכנת חיים. דוגמה מוכרת היא מבחן המים: אלו שיצופו נחשבו לחפים, והטבעה נחשבה סימן לאשמה.
בנוסף למים, השתמשו בחום: מים רותחים או ברזל מלובן שגרמו לפצע. אם הפצע נרפא אחרי כמה ימים, ראו זאת כסימן לזכיה של הנאשם.
חוקרים טוענים שהאמונה במבחן האל יכלה לתמוך בסדר חברתי. היא גם יכלה להביא להודאה לפני המבחן. בשנת 1215 אסר אינוקנטיוס השלישי את מבחני המים והאש בועידת לטראנו הרביעית, והחליפם בשבועה (קומפורגציה).
משפט האל (אורדאל) היה מבחן עתיק לבדוק אם מישהו אשם. חשבו שהאל יראה סימן שיגיד את האמת. אחד המבחנים היה לשים אדם במים. אם הוא צף, אמרו שהוא חף. אם לא, חשבו שהוא אשם.
עוד מבחנים כללו מים רותחים או ברזל חם שגרם לפצע. אם הפצע ריפא אחרי כמה ימים, הוא נחשב חף.
חלק מהאנשים האמינו במבחן זה, והאמונה עזרה לשמור על סדר. ב־1215 האפיפיור אינוקנטיוס השלישי אסר את המבחנים האלה. הם הוחלפו בשבועה, שבה אנשים נשבעים לומר אמת.
תגובות גולשים