פרנציסקוס מאסיזי

פרנציסקוס מאסיזי נולד בשנת 1181 או 1182 באסיזי שבאומבריה. שמו המקורי היה ג'ובאני ברנרדונה. אביו, פייטרו, היה סוחר בדים עשיר ושינה את שמו לפרנציסקוס, "האיש הצרפתי".

עד גיל עשרים סייע בעסק המשפחתי וחי בנוחות. ב-1202 נפגע במצור בין אסיזי לפרוג'יה, נפל בשבי וחלה. המחלה והחוויה הובילו אותו להתקרבות לתפילה ולאימוץ עוני כאורח חיים.

בהשפעת חוויות אלו החל לתקן כנסיות הרוסות, ובכנסיית דמיאנוס חווה חזון שבו ישו קרא לו ללכת אחריו. הוא החל ללבוש טוניקת קרעים ולחגורה מחבל, והטיף לפשטות ולעוני.

פרנציסקוס ניסח תקנון ראשוני המבוסס על הבשורות. התקנון (Regula primitive) התמקד בשני עקרונות בולטים: כפיפות לאפיפיור ומחויבות לעוני מוחלט. בשנת 1209 הלך לרומא וביקש את אישור האפיפיור אינוקנטיוס השלישי.

האישור תרם להתרחבות מסדרו. האחים קיבלו את הטונזורה (גליחת ראש כסימן הכמורה) והוא שלח יחד עם אחד עשר תלמידיו לקבל אותה. הקהילה קיבלה את הכינוי "אחים קטנים" (Fratres minores) והחלה לחיות בשכונות העניות, לעזור לחולים ולנזקקים.

בשנים הבאות ערך מסעות באירופה, בספרד ובצרפת. ב-1213 ניסה להפליג לצפון אפריקה אך חלה וחזר. ב-1215 השתתף בוועידת לטראנו הרביעית. ב-1219 הגיע עד מצרים וניסה לשוחח עם הסולטאן אל-מלכ אל-כאמל.

מאוחר יותר ויתר על הנהגת המסדר ונפרש לחיי בדידות בהרי האפנינים. על פי המסורת קיבל לפני מותו את הסטיגמטה (סימנים על הגוף שמזוהים עם צליבת ישו). פרנציסקוס נפטר ב-3 באוקטובר 1226. בשנת 1228 הוכרז כקדוש על ידי האפיפיור גרגוריוס התשיעי.


פרנציסקוס הציע מודל חדש לנזירות: פעילות בתוך החברה ועזרה לאביונים. בניגוד לנזירות מסורתית שהתנתקה מהעולם, הוא טען כי "העולם כולו הוא מנזרי", כלומר המקום לעבודת האל הוא בכל מקום.

הפרנציסקנים חיו בנדודים ובשכונות עוני והעניקו סיוע עירוני. פרנציסקוס דגל בשמחה ודחה קיצוניות של השכלה כצורך הכרחי. הוא התנגד למסעי הצלב וקידם משיחיות של פי נועם, להפיץ את הנצרות בדרכי נועם.

העוני המוחלט היה אצליו ערך מרכזי. הוא אסר על קבלת רכוש מעבר לצרכים יומיומיים, וקבע כי החברים יחיו מעמל ידם או מתרומות מועטות. באופן סמלי, הוא דיבר על "הגבירה עוני" כנישואים מיסטיים.


קלרה מאסיזי הושפעה ממנו ועזבה את ביתה ב-1212. יחד עם פרנציסקוס היא ייסדה את מסדר הקלאריסות העניות, מסדר נשים המקביל לפרנציסקנים.

פרנציסקוס גם ייסד דרך לחיים דתיים לאנשים שלא יכלו לעזוב את בתיהם. זו היוותה מסגרת של "אחים ואחיות חוזרים בתשובה" שהחיו בעקרונות הפרנציסקנים מבלי להצטרף למחסה.


תומאס דה צ'לאנו כתב שלוש ביוגרפיות רשמיות על פרנציסקוס. הראשונה, "חיי פרנציסקוס המבורך" (Vita Beati Francisci), נכתבה לקראת קדושתו והושלמה ב-1228. אחריה נכתבו גרסאות נוספות ב-1246 וב-1255, שמשקפות נקודות מבט שונות על חייו ופועלו.


אגדות רבות נוצרו סביבו. איסוף מפורסם הוא "הפרחים הקטנים של פרנציסקוס" , שבו מופיעות סצנות כמו שיחת פרנציסקוס עם ציפורים. דמותו משקפת פשטות, אהבת הבריות ואהבת הטבע.

ב-29 בנובמבר 1979 הכריז האפיפיור יוחנן פאולוס השני עליו כמגן בעלי החיים והסביבה.


במרץ 2013 בחר האפיפיור חורחה מריו ברגוגליו לשאת את השם פרנציסקוס. הוא אמר שבחר בשם ככבוד למי שראה את העניים ועזר להם. דמותו משפיעה על אמנות, ספרות ומוזיקה עד היום.

פרנציסקוס נולד באסיזי בשנת 1181 או 1182. שמו הראשון היה ג'ובאני.

אביו היה סוחר עשיר. פרנציסקוס חי בנוחות עד שהשתנה אחרי מלחמה ב-1202.

הוא נדבק במחלה והחל לתפילה ולחיים פשוטים.

הוא תיקן כנסיות ורכש שם. בכנסיית דמיאנוס חווה חזון, ושמע קריאה ללכת אחרי ישו.

לבש ביגוד פשוט ועזר לעניים. עם תלמידים הקים קבוצה שנקראה "אחים קטנים".

הם נדדו ועזרו לחולים ולעניים בערים.

פרנציסקוס מת ב-3 באוקטובר 1226. ב-1228 הוכר כקדוש.


פרנציסקוס אמר שצריך לעזור לאחרים ולא להסתגר.

הוא רצה שחיים דתיים יהיו פשוטים ועבודתיים. הוא לא אהב אלימות.

הוא אהב טבע וחיות. לפעמים כינו אותו "ליצן האלוהים" כי הוא כיסה בשמחה.


קלרה עזבה את ביתה ב-1212. היא הקימה מסדר נשים שהשלים את הפרנציסקנים.

גם אנשים בבית יכלו להצטרף בדרך שנקראת ה"חוזרים בתשובה".


יש אוסף סיפורים בשם "הפרחים הקטנים של פרנציסקוס".

בסיפור מפורסם הוא מדבר אל הציפורים. הן מקשיבות בשקט.

ב-1979 קבע האפיפיור יוחנן פאולוס השני שהוא מגן על בעלי החיים והסביבה.


האדם שנקרא פרנציסקוס השפיע על אנשים רבים.

ב-2013 בחר האפיפיור החדש את השם פרנציסקוס, כהוקרה לפעילותו.