משקל (מוזיקה)

משקל או מטרום (מטרום = האופן שבו מארגנים פעמות במוזיקה) הוא דרך לחלק פעמות ל"תיבות". תיבה (תיבה = בלוק של פעמות קבועות) חוזרת על עצמה ביצירה. במשקל חלק מהפעמות מודגשות וחלק מוחלשות, וזה יוצר את התחושה והריתם של הקטע.

בתחילה המשקל נוצר מהליכה וריקוד, שבהן יש צעדים כבדים וקלים שחוזרים. עם הזמן נוספו רעיונות ריתמיים כמו סינקופות (סינקופה = הדגשה במקום שאינה צפוי), והמשקל הפך גם לחלק מהמבנה המוזיקלי.

במוזיקה המערבית יש משקלים נפוצים שכותבים אותם ב"חתימת זמן" (חתימת זמן = סימון בתווים של מספר ויחידה). המשקלים הנפוצים ביותר הם 4/4, 3/4 ו-6/8. לדוגמה, 6/8 משמש לעיתים כ"משק משושה" שבו כל תיבה מכילה שש שמיניות.

קיימים גם משקלים מורכבים וא-סימטריים, שמורכבים מחלוקות לא שוות של שמיניות. הם נפוצים במוזיקה ערבית, בג'אז מתקדם וברוק מתקדם. דוגמה בולטת היא 13/8 בחלוקה 3-3-3-4, כפי שמופיע בפתיחת "Golden Brown" של The Stranglers. יש גם שירים שמשנים משקל במהלך היצירה, כמו "אגדה יפנית" של אהוד מנור ואריאל זילבר.

בתיווי משקל נכתב כשבר בתחילת הקטע. ברוב המוזיקה הפופולרית שוררת 4/4. בג'אז מסורתי גם משתמשים ב-4/4, ולעיתים ב-3/4 (ג'אז וואלס). במוזיקה הקלאסית ראו גם וריאציות כמו 3/2 או 6/4.

משקל (מטרום) מראה איך מסדרים פעמות במוזיקה. תיבה היא קבוצה קבועה של פעמות.

המשקל הגיע מהליכה וריקוד. יש צעדים כבדים וצעדים קלים שחוזרים. כשפסנתר או תזמורת מדגישים פעמות, זה יוצר את הקצב.

יש משקלים פשוטים כמו 4/4, 3/4 ו-6/8. 4/4 נפוץ בשירים רבים. 3/4 מזכיר ולאוורד, 6/8 מרגיש לולייני.

חלק מהשירים משתמשים במשקלים פחות שגרתיים. הם מרגישים כמו חלוקות לא שוות של פעמות. דוגמה מפורסמת היא השיר "Golden Brown".

בתווים כותבים את המשקל בתחילת הקטע, כך שמנגן יודע כמה פעמות יש בכל תיבה.