מתודה או מתודיקה היא אוסף קבוע של צעדים ושיטות להעברת מידע, להעמקת נושא או לחקירתו במסגרת פעולה. שימוש במתודה מגביר מעורבות, שיתוף פעולה והפנמת החומר. מתודות שואבות כלים מתחומים שונים כמו דרמה ובידור, וניתנות לשימוש גם בחינוך ובטיפול.
מתודות משרתות מטרות שונות: בדיקת ידע, איסוף מידע, חילופי דעות, ניתוח ושיקול דעת, וגיבוש קבוצתי. לעיתים מתודה משרתת כמה מטרות בו‑זמנית. בתחילת הפעולה נבחרות מתודות שמציגות ומעבירות מידע, במהלך נעשים דיונים ואיסוף וניתוח נתונים, ובסוף משתמשים במתודות שבודקות מה נלמד.
דיון הוא כלי מרכזי להעברת מסרים והחלפת דעות, אך דורש תרבות שיחה וריכוז. כשאין תרבות כזו, מחלקים רשות דיבור, לפי זמן, חפץ שנותן רשות דיבור או כיסא מיוחד ("הכיסא החם").
יש גם פורמטים מובנים: 'אקווריום' (נציגים במרכז, שאר הקבוצה סביבם) ו'דיון במה' (פאנל) שבו הדוברים לא מוחלפים. המדריך מווסת את הדיון ומעודד שאלות. בקבוצה גדולה מחלקים לקבוצות דיון קטנות, כל קבוצה מציגה בסיום. חיסרון: מסקנות שונות וחוסר פיריה בין הקבוצות, ודורש הנחיה או הנחיות כתובות.
מתודות כמו תצפית ושאלון מאפשרות לחניכים לבדוק התנהגויות בחברה. בתצפית החניכים מביימים מקרה ובודקים תגובות. בשאלון סוקרים אנשים בנושאים מסוימים. שיטות אלו מאוד חווייתיות אך דורשות אמון במבצעים, כי לעיתים המדריך לא מלווה אותם צמוד.
מבוססות על פורמטים של תוכניות טלוויזיה (חידונים, פאנלים, משחקים). השאלות והתכנים מותאמים לנושא הפעילות. היתרון הוא היכרות עם הכללים, המתחרה והכיף שמעלים מעורבות. דוגמה: ציור מושגים בדומה לתוכניות ניחוש, או תחרויות בסגנון כוכבים בריבוע.
מתבססות על שימוש בכרטיסיות או משחקים מוכרים (רביעיות, זיכרון, בינגו). במקום מספרים משתמשים במושגים, שאלות ותשובות או תמונות. וריאציות: 'סוחרים', החלפת כרטיסיות ליצירת פרופיל, או 'סרגל עמדות', כניסת משתתפים למיקום לפי הסכמה עם אמירה על כרטיס.
מבוססות על משחקי לוח המותאמים לנושא: התקדמות מותנית בתשובות, כרטיסי קריאה מעבירים ידע, ומשבצות עשויות להטיל משימות לגיבוש. מתודות לוח מתאימות לקבוצות קטנות; בקבוצות גדולות אפשר לחלק לתת‑קבוצות או לשלב משימות קבוצתיות. וריאציה שאינה תורנית היא פאזל קבוצתי המחבר תמונה נושאית.
כוללות אלתור ומשחק תפקידים. המדריך נותן מסגרת אך ההתפתחות אינה ידועה מראש. דרמה מציפה דילמות ומייצרת הזדהות עם עמדות שונות. משחק תפקידים מאפשר דיון בדילמות חברתיות או פוליטיות בדרך עקיפה ונוחה יותר. יישום בולט הוא 'משפט' מדומה, שבו תחומי שיפוט שונים מחולקים לחניכים.
מבוססות על רצף משימות שמחייבות שיתוף פעולה. דוגמאות: 'פצצת זמן', משימות עם מגבלת זמן קבועה; 'משימות בתחנות', מעבר בין תחנות עם ניקוד; 'חפש את המטמון', פתרון חידות שמוביל למיקום הבא. מתודות אלה דינאמיות ומגבירות מוטיבציה, אך דורשות תכנון כדי שלא חלקים מהקבוצה יתקדמו ללא שאר הקבוצה.
בחירה נכונה תלויה בנושא, במטרות, בגודל הקבוצה וביכולת השיחה שלה. בקבוצה גדולה מדריך יכול לחלק לתת‑קבוצות או לבחור נציגים. צריך גם להתחשב ברמת האמון בחניכים וביכולתם לשתף דעות וחוויות. המדריך אחראי להתאים, להנחות ולהיות פעיל מבחינת איזון דעות והנחיה.
מתודה היא שיטה או דרך לעשות פעילות קבוצתית. היא עוזרת להעביר ידע, לבדוק רעיונות וליהנות בזמן הלמידה.
מתודות עוזרות ללמוד, לאסוף מידע, לשתף דעות ולחזק את הקבוצה.
דיון הוא כשמדברים ומחליפים דעות. אם קשה להקשיב, נותנים תור דיבור עם חפץ או כיסא מיוחד ("הכיסא החם"). יש גם פורמטים כמו 'אקווריום' ו'פאנל' שבהם כמה אנשים מדברים במרכז והשאר מקשיבים.
תצפית היא לביים סיטואציה ולראות איך אנשים מגיבים. שאלון הוא לשאול אנשים שאלות ולרשום תשובות. הם חווייתיים ומלמדים על החברה.
אפשר לבנות משחק כמו תוכנית טלוויזיה או להשתמש בכרטיסיות במשחקים כמו בינגו או זיכרון, אבל עם שאלות על הנושא. גם משחק לוח מותאם יכול לבדוק ידע ולגרום לשיתופי פעולה.
בדרמה משחקים תפקידים. כל אחד מקבל תפקיד ודן בבעיה. במשימות יש תחנות או חידות, כמו 'חפש את המטמון'. זה מהנה ודוחף לעבוד ביחד.
= התאמת המתודה
המדריך בוחר את המתודה לפי הגודל של הקבוצה, מה רוצים להשיג ועד כמה המדריך סומך על החניכים. לפעמים מחלקים לקבוצות קטנות כדי שכל אחד ישתתף.
תגובות גולשים