נאגאלנד היא אחת משבע המדינות שבצפון־מזרח הודו. היא גובלת באסאם, מניפור, ארונאצ'ל פרדש ובמיאנמר. אוכלוסייתה כשתיים מיליון איש, והיא קטנה בשטחה. המדינה הוקמה ב־1 בדצמבר 1963. השטח הררי ורוב הכלכלה מבוססת על חקלאות, בעיקר אורז, תירס, דוחן, קטניות, קני סוכר, תפוחי אדמה וסיבים.
בנאגאלנד נמצאים מונומנטים פרה־היסטוריים ומסורת שבעל פה ענפה, אבל אין מקורות כתובים עתיקים. מאמצע ימי הביניים התקיימו מגעים מקומיים עם ממלכת אחום בעמק הברהמפוטרה. במאה ה־19 נחשפו התושבים להשלטת הבריטים, אחרי המלחמה האנגלו־בורמזית של 1826. משלחות בריטיות נכנסו לאזור, והקשר סיפק גם תקופות של אלימות ומרד, כמו מרד האנגמי של 1879.
משנות ה־1870 נכנסו מיסיונרים בפטיסטים אמריקאים (מיסיונרים = אנשים שמנסים להפיץ דת). המרת דת לנצרות התקדמה לאט, ובמשך עשרות שנים השתנתה הרכב האמונה של התושבים. במלחמת העולם הראשונה נשלחו אנשי נאגה לצרפת כפועלי עזר, וחוויותיהם יצרו קשרים בין השבטים וייסדו את ה׳נאגה־קלאב׳, גוף לייצוג מול השלטון.
במלחמת העולם השנייה התרחש קרב קוהימה נגד החיילים היפניים. לאחר המלחמה החלה פעילות פוליטית לאומית נאגאנית, ובשנות ה־50־60 הסכסוך עם ממשלת הודו החריף. אנגמי זאפו פיזו הנהיג קו נוקשה ולבסוף נמלט בחו"ל. ב־1963 הוקמה מדינת נאגאלנד, אך המרד והתנועה לעצמאות המשיכו בחלק מהקבוצות. ב־1975 נחתם הסכם שילונג, וב־1980 נוצרה פיצול בפלגים שהביא להמשך התנגדות מזוינת ולפעמים למעשי פשיעה בין קבוצות. במילניום השלישי חלו רגיעה יחסית. הרבה ממנהיגי הדור הישן מתו או זקנים.
בשל אופייה הנוצרי הדתי של המדינה, כמעט ואין תחבורה ציבורית בימי ראשון. רכבת מגיעה רק עד שתי נקודות גבול: דימפור ונאגאנימורה. בתוך המדינה הנסיעות מתבצעות באוטובוסים ובמוניות סומו (טנדרים ל־10 נוסעים). טיסות נוסעות בעיקר לבירה הכלכלית, דימפור.
אנשי נאגאלנד שייכים לקבוצת עמים של צפון־מזרח הודו וצפון־מיאנמר. המונח 'נאגה' מאחד כמה שבטים שונים, אך יש ויכוחים על מקור השם. מתוך כ־40 שבטי נאגה כוללים 16 שבטים חיים בנאגאלנד. רבים מהם מדברים שפות שונות ומחזיקים מנהגים מקומיים.
החלוקה החברתית והפוליטית הייתה בעיקר כפרית ולא שבטית. הגבולות שקבעה הממשל הבריטי שירתו מאוחר יותר כגבולות מדיניים. כיום חיים בנאגאלנד כשתיים מיליון איש, כ־75% בכפרים. רמת האוריינות גבוהה יחסית, בין השאר בגלל פעילות הכנסייה.
השפה המשותפת שנוצרה נקראת נאגאמיש. היא תערובת של שפות בנגליות, שפות שבטיות ואנגלית, והיא השפה הרשמית של המדינה.
נאגאלנד היא אחת מארבע "מדינות יבשות" שבהן אסורה מכירת אלכוהול רשמית, אך יש שימוש בלתי חוקי בסמים קלים ותוצריהם.
למעלה מ־90% מתושבי נאגאלנד הם נוצרים. המדינה היא הבפטיסטית ביותר בעולם, עם כ־75% פטיסטים מבין הנוצרים. המסורת השבטית נשמרת בחלקה, אם כי חלק נרחב ממנה השתנה אחרי כניסת הנצרות.
באופן מסורתי היו מנהגים הקשורים למלחמה וכיבושים, שהשתנו או נפסקו עם הופעת הנצרות. טקסי הוקרה משפחתיים וקהילתיים חשובים דוגמת משתה מפנים למעמד חברתי. המורונג היא רווקייה־חינוכית שבה צעירים למדו מנהגים, טקסים ומיומנויות עד הנישואין. בכל שבט קיימים פסטיבלים מקומיים, ובשנת 2000 הוקם פסטיבל הורן־ביל (Hornbill) לחיזוק הזהות המשותפת והדגשת השונות בין השבטים.
המיסיונרים הבפטיסטים החלו לפעול במחצית השנייה של המאה ה־19. קצב ההמרות השתנה בין השבטים, ואחרי עצירת פעילות המיסיונרים הזרה בשנות ה־50, המרת הדת המשיכה ובסוף שנות ה־80 רוב הנאגה המירו דתם לנצרות. יש גם מיעוטים של הינדואים ומוסלמים.
נאגאלנד מחולקת ל־11 מחוזות. החלוקה היא בדרך כלל לפי שייכות שבטית. המחוזות המרכזיים שמוזכרים לעתים קרובות הם טונגסאנג, קוהימה, דימפור ופאק.
נאגאלנד היא מדינה קטנה בצפון־מזרח הודו. היא גובלת במיאנמר ובמדינות הודיות קרובות. יש שם כ־2 מיליון תושבים. ההרים והרכסים עוטפים את המדינה. הרבה אנשים בבית עוסקים בחקלאות. הם מגדלים אורז, תירס וקני סוכר.
לפני מאות שנים לא היו כתבים באזור. אנשים שמרו סיפורים בעל־פה. במאה ה־19 הגיעו הבריטים לאזור. אחר כך הגיעו מיסיונרים בפטיסטים אמריקאים (מיסיונרים = אנשים שמפיצים דת). המיסיונרים עזרו להפיץ את הנצרות, אך זה קרה לאט.
במלחמת העולם השנייה נלחמו באזור על העיר קוהימה. מאוחר יותר נאגאלנד קיבלה מעמד של מדינה ב־1963. חלקים מהתושבים רצו שליטה עצמאית, והיו מחלוקות שקיבלו גם אופי אלים. מאז יש יותר שקט, אך חלק מהבעיות נמשכות.
אין תחבורה ציבורית בימי ראשון בגלל חגים דתיים. יש רכבת עד דימפור ונאגאנימורה בלבד. בתוך המדינה נוסעים באוטובוסים ובטנדרים גדולים שנקראים סומו.
נאגה הם קבוצה של שבטים רבים. רק 16 שבטים חיים בנאגאלנד עצמה. רוב התושבים כפריים. רובם נוצריים. שפה משותפת נקראת נאגאמיש. זו תערובת של שפות מקומיות ובנגלית ואנגלית.
יותר מ־90% מהאנשים בנאגאלנד נוצרים. הם חוגגים הרבה פסטיבלים. אחד המרכזיים נקרא פסטיבל הורן־ביל. זה חג עם ריקודים ומוזיקה. בעבר היו מנהגים קשורים למלחמות. היום רוב המנהגים האלו הפסיקו. יש גם מנהגים כיבוד, כמו משתה שבו חוגגים ומעניקים כבוד.
נאגאלנד מחולקת ל־11 מחוזות. המחוזים עושים ניהול מקומי. מחוזות חשובים שנזכרו הם טונגסאנג, קוהימה, דימפור ופאק.
תגובות גולשים