נאום מצב האומה

״מצב האומה״ הוא נאום שנתי של נשיא ארצות הברית. הנשיא מדווח בקונגרס (בית המחוקקים של ארה"ב, הכולל את הסנאט ובית הנבחרים) על מצב המדינה ועל כוונות לחקיקה. הנאום נערך בדרך כלל בינואר או בפברואר.

הדרישה לדווח מוזכרת בחוקת ארצות הברית. הנשיא הראשון שהשיא נאום כזה היה ג'ורג' וושינגטון, ב-1790. בשנים מאוחרות יותר, תומאס ג'פרסון החל לשלוח נאומים כתובים במקום לנאום בקול. המנהג של נאום בעל-פה חזר ב-1913 עם וודרו וילסון. הנשיא האחרון ששלח נאום כתוב היה ג'ימי קרטר ב-1981. השם ״מצב האומה״ נקבע על ידי פרנקלין רוזוולט ב-1935.

הנאום שודר ברדיו מאז נאום קולידג' ב-1923. בטלוויזיה משנת 1947, ובאינטרנט החל מ-2002. במהלך הנאום הנשיא מתאר את הישגי הממשל ואת חזונו לשנה הבאה. נוכחים באולם שופטי בית המשפט העליון, ראשי המטות של הצבא, חברי הקבינט ואורחים מיוחדים שהנשיא מזמין.

הנאום אורך כשעה והוא מלווה לעיתים בהמון תשואות. כדי להבטיח המשכיות השלטון, אחד מחברי הקבינט נעדר מהאולם בכל נאום. תפקידו להיות ״שורד מיועד״, מי שעומד להחליף את הנשיא אם חל אסון כלשהו, והוא מוגן ברמה נשיאותית.

״מצב האומה״ הוא נאום שנתי של נשיא ארצות הברית. הנשיא הוא המנהיג של המדינה. הקונגרס הוא הגוף שעושה חוקים.

הנאום מתקיים בחודש ינואר או בפברואר. החוקה קובעת שהנשיא צריך לדווח לפעמים לקונגרס. ג'ורג' וושינגטון hielt את הנאום הראשון ב-1790. אחרי כמה שנים שלחו הנשיאים נאומים כתובים. ב-1913 חזרו לנאום בקול מול הקונגרס.

פרנקלין רוזוולט נתן לשם הנאום את השם הזה ב-1935. מאז נאומי הנשיאים שודרו ברדיו, אחר כך בטלוויזיה, ואפילו באינטרנט.

בנאום מדברים על מה שהממשלה עשתה ועל הת plannen לעתיד. באולם יושבים שופטים, אנשי צבא, חברים מהקבינט ואורחים מיוחדים. הנאום בדרך כלל אורך כשעה ונדיר שקט בגלל תשואות מהקהל.

אחד מחברי הקבינט לא נכח תמיד. זאת כדי שאם יקרה אסון גדול, יהיה מישהו שיכול להחליף את הנשיא. אותו אדם נקרא ״שורד מיועד״ ומקבל הגנה חזקה.