נווה ים הוקם ב-1939 על ידי חברי תנועת הנוער "גורדוניה מעפילים". הקיבוץ שוכן על חוף הים מדרום-מערב לעתלית. בתחילה נקרא המעפילים והתמקם על גבעה שבה כיום פארק המים, ולאחר כמה שנים עבר למקומו הנוכחי.
הפעילות המרכזית בשנים הראשונות הייתה דיג עם סירות. בשנות ה-40 נערכו בחוף קורסים להדרכת משיטי סירות מסוג לווייתניות (סוג סירות דיג). ב-1945 הוקם בית הבראה ומפעל שימורים בשם "נון". ב-1947 שונה השם ל"נווה ים".
לאחר מלחמת העצמאות הקיבוץ קיבל שטחים ופיתח חקלאות. ענף הדיג הצטמצם והופסק סופית ב-1955. חיי הדייג הרחוקים מהקהילה היו קשים לחלק מהחברים, והרבה מהם נטשו את ענף הדיג או את הקיבוץ. ב-1955 נרכשו ספינות בשיתוף עם קיבוץ נחשולים, אך הדייגים נעצרו בטורקיה לחודשים והספינות הוחרמו לזמן ממושך; אחת מהספינות נמכרה לאחר מכן.
ב-1953, בעקבות פילוג בתנועה הקיבוצית, הצטרפו לקיבוץ חברים מיבור, ביניהם יהודה שרת. ב-1954 נחפרו בריכות דגים. ב-1978 נמכר מפעל "נון" לקונצרן כור.
מאז שנות ה-90 הקיבוץ חווה משבר כלכלי, איבד חברים ונכנס לחובות. משרד הכלכלה מינה ועד מנהל ובשנת 2013 הוחלף הוועד במפרק-מפעיל, עורך דין עם סמכות לנהל את ענייני הקיבוץ.
כיום פרנסת הקיבוץ נשענת בעיקר על תיירות וחקלאות. נווה ים שוקל שינוי במעמדו, למשל הפיכה ליישוב קהילתי (יישוב שבו יש קהילה חזקה אבל יותר בתים פרטיים), כפי שנעשה במקומות אחרים.
בשנים האחרונות נותרו בקיבוץ כחמישים חברים. ב-2010 נקלט בו "גרעין אל הים", קבוצת משפחות מפוני גוש קטיף (משפחות שעזבו יישובים ברצועת עזה). חלק מהמשפחות כללו אנשים עם רקע ציבורי, כמו ההיסטוריון אריה יצחקי.
המפונים התמקמו בקרווילות (מבנים ניידים), שנרכשו בכספי פיצוי. הם התחייבו לפנות את הקרווילות תוך חמש שנים, אך רבים חיו שם זמן רב יותר. החיים בקרווילות הרגישו זמניים: חוזי מגורים חודשו כל כמה שנים, והיו צווים לפינוי עם איום על ניתוק שירותים.
הקשר בין ותיקי הקיבוץ למשפחות המפונות היה מתוח. המפונים גרו בשטח נפרד, המאמצים לשיתופי תרבות זכו להיענות דלה, והתחוללו מחלוקות על זכויות חברות, חלוקת קרקעות וזכויות הילדים. עיכובים אלה עצרו את בניית בתי הקבע.
עבודות תשתית החלו רק שנים מאוחר יותר. ב-2016 הובטחו כספים לשיקום התשתיות, אך העבודות התעכבו בעקבות בעיות קרקע וניהול. בסוף שנות ה-2010 ניתנו היתרי בנייה לחלק מהמשפחות. ב-2023 חלק מהמשפחות עברו לבתי קבע, ואחרות עדיין שוהות בקרווילות וממתינות לאישורים סופיים.
נווה ים הוקם ב-1939 על ידי בני נוער מקבוצת "גורדוניה מעפילים". הקיבוץ נמצא ליד הים, מדרום-מערב לעתלית. בתחילה נקרא "מעפילים" וישב על גבעה. לאחר כמה שנים עבר למקום של היום.
בימים הראשונים התעסקו רוב התושבים בדיג עם סירות. ב-1945 נבנו בית בריאות ומפעל שימורים בשם "נון". ב-1947 השם שונה ל"נווה ים". אחרי מלחמת העצמאות החלו גם לעבד אדמה ולחקור חוות.
הדיג הופסק בהדרגה עד 1955. ניסיון מחודש עם ספינות הסתיים בקשיים, וכשהחברים נעצרו בטורקיה הספינות הוחרמו לחצי שנה.
משנות ה-90 הקיבוץ נכנס לקשיים כלכליים. אנשים עזבו, והמדינה מינתה ניהול חיצוני. היום רוב הפרנסה מגיעה מתיירות ומהחקלאות. הקיבוץ שוקל להפוך ליישוב קהילתי, מקום עם בתים פרטיים וגם קהילה.
ב-2010 הגיעו משפחות מפונות מגוש קטיף. הן גרו בקרווילות, מבנים ניידים שנקנו בכספי פיצויים. היה אמור שהם יפנו את הקרווילות אחרי חמש שנים, אבל רבים נשארו זמן רב.
היה קשה להתאקלם. המפונים גרו במקום נפרד ולא תמיד השתתפו בפעילויות משותפות. פרצו חילוקי דעות על זכויות, קרקע וזכויות ילדים. רק לאחר שנים התחילו לעבוד על תשתיות ובסוף שנות ה-2010 קיבלו חלק מהמשפחות היתרי בנייה. ב-2023 כמה משפחות עברו לבתים קבועים, וחלקן עוד מחכות.
תגובות גולשים