נויז רוק

נויז רוק (Noise Rock, "רוק רעש") הוא ז'אנר שהתפתח בשנות ה־80 כשלוחה ניסיונית של פאנק.
הסגנון מאחד את הגישה האנרגטית של הפאנק עם רעש אטונלי ומבנים בלתי קונבנציונליים.
אטונלי, משמעותו מוזיקה בלי מפתח טונלי רגיל; מוזיקה תעשייתית, מוזיקה שמשתמשת ברעשים ואלקטרוניקה.
נויז רוק הוסיף אלמנטים אוונגרדיים לנוף הרוק האלטרנטיבי.
לעיתים משתמשים גם במונח "נויז קור", אך הוא יכול להתייחס לדברים שונים, כולל מוזיקה מהירה ומעוותת עם דיסטורשן.
נויז קור בדרך כלל מתאר להקות ששמות דגש על רעש קיצוני, קטעים מאוד קצרים ולעיתים צעקות לא מלוטשות.
מקורות ההשפעה כוללים את Velvet Underground (בעיקר White Light/White Heat), את The Stooges, ג'אז חופשי ופריק־רוק, ותנועת ה־No Wave של סוף שנות ה־70.
האלבום Metal Machine Music של לו ריד נחשב גם הוא מפתח.
מאוחר יותר הושפע הז'אנר מלהקות יפניות כמו Boredoms ו‑Melt‑Banana, שהעמיקו את השימוש ברעשים ובמבנים כאוטיים.
להקות כמו Gore Beyond Necropsy פיתחו סגנון דומה, ולעתים נוצר חפיפה ושיתופי פעולה בין להקות נויז רוק לגריינדקור.

נויז רוק (Noise Rock) הופיע בשנות ה־80. הוא צמח מהפאנק.
הוא מערב רצועות מוזיקליות מלאות ברעשים חזקים.
אטונלי, זה אומר בלי מנגינה רגילה.
מוזיקה תעשייתית, מוזיקה שמשתמשת בצלילים ואלקטרוניקה דמויי מכונה.
יש סגנון קרוב שנקרא נויז קור. שם מופיעים לעיתים שירים קצרים וצעקות.
להקות כמו Velvet Underground והשפעות מה־No Wave עזרו לצורת המוזיקה הזאת להיוולד.
להקות יפניות כמו Boredoms ו‑Melt‑Banana הוסיפו רעשים ומבנים מהירים מאוד.