נומרוס קלאוזוס

נומרוס קלאוזוס (Numerus Clausus, "מספר סגור") הוא שם לשיטות שמגבילות את מספר הסטודנטים במוסדות חינוך על רקע מחסור במקומות או מסיבות פוליטיות וחברתיות. במקרים היסטוריים השיטה שימשה גם כאמצעי אפליה כנגד יהודים, על ידי קביעת מכסות קבלה נמוכות.

כמעט בכל מקום יש סוג של נומרוס קלאוזוס. הביקוש לאוניברסיטאות גדול בדרך כלל יותר מההיצע. אופן הסינון תלוי ביחס בין הביקוש למקומות ובמאפייני המערכת החינוכית.
בארצות הברית, למשל, תלמידים רבים לומדים קורסים כלליים בשנה הראשונה. זה מקשה על קביעת מכסות לפי תחום לימוד, כי התכנים ראשוניים דומים בין המקצועות.
ברוב המדינות מסננים מועמדים לפי ממוצע ציוני הבגרות ובחינות כניסה, כגון הבחינה הפסיכומטרית (מבחן שמעריך כישורים אקדמיים). חלק ממדינות משלבות את שתי השיטות.
מקצועות מבוקשים מקבלים רף כניסה גבוה. דוגמה לכך היא עליית סף הקבלה למדעי המחשב בתחילת שנות ה-90, כששוק ההיי-טק הלך ופרח. יש שתי גישות: קביעת סף כניסה גבוה מראש, או קבלה רחבה והסינון בשנים הראשונות. רפלקסיון לכך ניתן למצוא בלימודי רפואה (סף גבוה) ובפיזיקה (קבלה רחבה וסינון שאחר כך).

לפני מלחמת העולם השנייה שימש נומרוס קלאוזוס לסינון סטודנטים לפי דת או שייכות אתנית. במדינות מסוימות נקבעו מכסות שלא אפשרו ליהודים או לקבוצות אחרות לייצג את עצמם באופן יחסי לאוכלוסייה.

יהודים שניסו להמשיך בלימודים חוו הגבלות. חלקם שילמו שוחד, המירו דת, או יצאו ללמוד בחו"ל. בעקבות המגבלות עזבו פעמים רבות צעירים יהודים את מדינותיהם. הלחץ להכשיר השכלה היהודית היה בין הגורמים להקמת מוסדות כמו הטכניון והאוניברסיטה העברית.

ברומניה פותח רעיון דומה בשם "נומרוס ולאכוס" (numerus valachus). הוא דרש שמוסדות יעסיקו בני הרוב הרומני ביחס שייצג את משקלם באוכלוסייה, כפי שנקבע ב-1930 בכ-71.9%.

דוגמאות נוספות למגבלות כאלה הופיעו בפולין כלפי אוקראינים, בארצות הברית כלפי שחורים עד שנות ה-60, ובאפרטהייד בדרום אפריקה (מערכת הפרדה גזעית). בתחילת המאה ה-21 נחקרו טענות של "נומרוס קלאוזוס" בלתי-רשמי נגד מועמדים ממזרח אסיה באוניברסיטאות בארצות הברית. במקביל, בארה"ב מתקיימות מדיניות העדפה מתקנת (affirmative action), שבה מועדי מיעוטים מסוימים זוכים להעדפה בקבלה.

נומרוס קלאוזוס (Numerus Clausus, "מספר סגור") קובע כמה תלמידים יכולים להיכנס למוסד לימודים. זה נעשה כאשר אין מספיק מקומות או מסיבות חברתיות.

במקומות רבים בוחנים מועמדים לפי ציוני בגרות ובחינות כניסה. הבחינה הפסיכומטרית היא מבחן שבודק יכולות ללימודים גבוהים. מקצועות מבוקשים מקשים על הקבלה, כמו רפואה או מדעי המחשב.

לפני מלחמת העולם השנייה השתמשו בשיטה כדי לא לאפשר לקבוצות מסוימות ללמוד. זה קרה בעיקר כלפי יהודים.

כדי ללמוד, חלק מהיהודים שילמו שוחד, המירו דת, או נסעו למדינות אחרות. המצוקה שגרם הדבר עודדה להקים מוסדות ללימודים ליהודים בארץ ישראל.

ברומניה רצו לקבוע שמקומות עבודה ומוסדות ימלאו באנשים מהקבוצה הרומנית לפי מספרם באוכלוסייה.

גם קבוצות אחרות סבלו: אוקראינים בפולין, שחורים בארצות הברית עד שנות ה-60, ומדיניות ההפרדה בדרום אפריקה. בעידן המודרני נבדקו גם טענות כלפי מועמדים ממזרח אסיה באוניברסיטאות בארצות הברית.