נחלת שבעה היא שכונה ותיקה במרכז ירושלים. היא נוסדה בשנת 1869 במסגרת ה"יציאה מן החומות" (התיישבות מחוץ לחומות העיר העתיקה) והייתה השכונה השלישית שנבנתה מחוץ לחומות, אחרי משכנות שאננים ומחנה ישראל. מאז שיקום השכונה הושלם בפברואר 1989, היא הפכה לאזור בילוי עם מסעדות, פאבים ובתי קפה ברחובותיה הצרים.
השכונה הוקמה על ידי שבעה צעירים ירושלמים ממשפחות היישוב הישן. בין המייסדים הבולטים: יוסף ריבלין, יואל משה סלומון, מיכל הכהן ואריה (לייב) הורוביץ. המייסדים רצו לחזק את ההתיישבות היהודית מחוץ לחומות ולהפחית את צפיפות העיר העתיקה.
רכישת האדמה ב-1866 דרשה מיומנות פוליטית, כי חוקי האימפריה העות'מאנית הגבלו קניית קרקעות על ידי נתינים זרים (אזרחים של מדינות אירופיות). האדמה נרשמה על שמה של אסתר הורוביץ, שהייתה ילידת הארץ ובעלת נתינות טורקית. השם "נחלת שבעה" נובע מהמדרש ומתן כבוד לשבעה המייסדים.
החברים התאגדו בפנקס ייסוד, תקנון לדרכי בנייה ומימון. הקרקע חולקה לשבע רצועות. בפועל התוכנית השתנתה, ובתים רבים נבנו באיחור או לא לפי התוכנית המקורית. יואל משה סלומון העביר לשכונה את בית הדפוס שלו; הוקמה שם ישיבה; וכבר ב-1875 היו כ-50 דירות ובתי כנסת.
הקרבה לדרך יפו עזרה לכלכלה המקומית. בשנות ה-80 של המאה ה-19 התיישבה בשכונה קבוצת ביל"ו, מהאנשים האירופאים הראשונים שעלו ארצה מתנאי ציונות מודרניים. בסוף המאה ה-19 התיישבה בשכונה גם קהילה ניכרת של יהודי בוכרה.
על פי מפקד 1918 חיו בנחלת שבעה כ-861 איש ב-253 בתי אב. מבנה השכונה התאפיין בבתים דו-קומתיים עם מדרגות חיצוניות, חצרות עם בורות מים וסמטאות צרות המזכירות את העיר העתיקה.
לאחר 1949 ירושלים הפכה לעיר עניית, ונחלת שבעה הזדקנה. תוכניות להריסה הוצעו עוד לפני כן (תוכנית 549 משנת 1939), ואי-ודאות הובילה לעזיבת עסקים וחיבור איטי לתשתיות כמו ביוב. בשנות ה-60 הוחרפה ההידרדרות, וחלק מהבתים נהרסו להקמת בניין משרדים בשם "בית יואל".
בשנות ה-80 יצאה תוכנית שימור בראשות ראש העיר טדי קולק. האדריכל נחום מלצר לקח חלק בתכנון. העבודות בוצעו על ידי עיריית ירושלים וגופים משותפים, אושרו במאי 1988, והסתיימו בפברואר 1989. הרחובות הוסבו למדרחובים, חזיתות הבתים שוקמו, החצרות ורוצפו, ונפתחו בתי קפה, מסעדות וגלריות. השילוט במקום תוכנן בשפה אחידה השומרת על אווירת השכונה.
בתי הכנסת הוותיקים נשמרו: בית הכנסת האשכנזי "נחלת יעקב" ממשיך לפעול וכיום פועל גם כבית חב"ד למרכז העיר. בית הכנסת הספרדי "אוהל יצחק" הוקם כמה שנים לאחריו ונחשב לבית הכנסת הגדול בשכונה.
בשנות ה-2000 נוספה שכונתית כיכר המוזיקה עם במה ומוזיאון המוזיקה העברי. כיום נחלת שבעה נחשבת לדוגמה מוצלחת לשימור שכונות היסטוריות ושמשה מוקד בילוי מרכזי בעיר.
בלילה שבין 9 ל-10 באוקטובר 1994 בוצע פיגוע ירי ברחוב יואל משה סלומון. שני אזרחים נהרגו ושישה-עשר נפצעו. המבצעים היו שני שוטרי הרשות הפלסטינית שברחו ממשמעתם. חלק מהפצועים הוחרפו כי הסתתרו ולא נמצאו מיד. שלושה אזרחים עצרו את הפיגוע במקום, ומשפחתה של אחת ההרוגות הקימה זיכרון בשכונה.
נחלת שבעה היא שכונה ישנה במרכז ירושלים. היא הוקמה ב-1869 כחלק מהיציאה מן החומות. היציאה מן החומות פירושה שהאנשים התחילו לבנות מחוץ לחומות העיר העתיקה.
השכונה נוסדה על ידי שבעה צעירים ירושלמים. הם קנו אדמה ועשו שם בתים. אסתר הורוביץ, שהייתה ילידת הארץ, רשמה את האדמה כי החוק במקום לא אפשר לכולם לקנות.
בשנות ה-1870 גדלה השכונה. היו שם בית דפוס, בתי כנסת ובתים רבים. סמטאות צרות ובורות מים היו בחצרות הבתים. הקרבה לדרך יפו עזרה לתושבים להרוויח כסף.
אחרי מלחמת 1948 השכונה הזדקנה. היו תוכניות להרוס אותה. חלק מהבתים נהרסו, וכמה שנים היא נראתה רע.
בשנות ה-80 שיקמו את השכונה לפי החלטת ראש העיר טדי קולק. שיפצו את הרחובות והחזיתות. ב-1988, 1989 העבודות הושלמו. נפתחו שם בתי קפה, מסעדות וגלריות. בתי הכנסת הישנים נשמרו ופועלים עד היום.
בשנות ה-2000 נבנה במקום גם "כיכר המוזיקה" עם במה ומוזיאון מוזיקה. היום נחלת שבעה היא מקום פופולרי לטייל בו.
ב-1994 קרה בשכונה אירוע אלים שבו נהרגו שני אנשים ואחרים נפצעו. כמה אזרחים הצליחו לעצור את התוקפים. המשפחה של אחת ההרוגות הקימה מקום זיכרון לשם.
תגובות גולשים