נחף

נַחְף (בערבית: נحف) היא מועצה מקומית, רשות שמנהלת את היישוב, בצפון ישראל, בבקעת בית כרם סמוך וכמעט צפונית לכרמיאל בלב הגליל.

מקור השם אינו חד־משמעי.

באתרים סביב נחף נמצאו שרידים להתיישבות בלתי רציפה מאז תקופת הברונזה. הכפר הנוכחי הוקם במאה ה‑15. בשנת 1961 הופקעו חלק מאדמות הכפר לצורכי הקמת העיר כרמיאל; ההפקעה משמעותה שהמדינה לקחה את הקרקע לצרכי ציבור.

בשנות ה‑30, במהלך המרד הערבי הגדול (1936, 1939), היו פעולות חבלה שיוחסו לתושבים. על הכפר הוטלו קנסות, וב־1937 נדרשה תשלום למימון ארבעה שוטרים לאחר ניתוק קווי טלפון. בחורף 1937 נכנס כוח של הצבא הבריטי לכפר ותפס בתים, ובאביב 1938 נהרסו כמה בתים על ידי הכוחות. בסתיו 1938 הוטלו קנסות נוספים בעקבות פגיעה בתחבורה בכביש עכו, צפת.

באוקטובר 1959 נחנך כביש גישה לנחף. ב־1962 התגוררו בכפר כ‑1,800 תושבים והוא המשיך להתפתח: היה בו בית ספר יסודי עד כיתה ח' ומועדון נשים ללימוד עברית ומלאכות. לצד הבקתות הישנות נבנו בתים מאבן. הקמת מכון מים התעכבה כי בעלי קרקע סירבו למכור שטחים לבית השאיבה.

באוגוסט 1968 הוקמה מועצה מקומית לנחף, אז מונה אוכלוסייתו בכ‑3,000 תושבים. בין השנים 2018, 2024 שימש עבד אל‑באסט קיס ראש המועצה. בשנת 2024 נבחר מוחמד זורי, שכיהן קודם כסגן ראש המועצה.

נחף (בערבית: נحف) היא עיר קטנה בצפון ישראל, ליד כרמיאל.

לא בטוח מאיפה הגיע השם.

כאן גרו אנשים כבר בתקופת הברונזה. הכפר הנוכחי קיים מהמאה ה‑15.

בשנות ה‑30 היו עימותים. הצבא הבריטי נכנס לכפר וחלק מהבתים נהרסו. על הכפר הוטלו קנסות.

ב‑1959 נפתח כביש שהוביל לכפר. ב‑1962 חיו בנחף כ‑1,800 אנשים. היה בו בית ספר עד כיתה ח' ומועדון לנשים שלימד עברית ומלאכות. בתחילת הדרך היו בקתות טיט, אחר כך בנו גם בתים מאבן.

ב‑1968 הכריזו על נחף כמועצה מקומית, רשות שמנהלת את המקום. אז חיו בכפר כ‑3,000 איש. בין 2018 ל‑2024 עומד בראש המועצה עבד אל‑באסט קיס. ב‑2024 נבחר מוחמד זורי, שהיה סגן ראש המועצה.