נטע מורן (נולדה ב-27 במרץ 1959) היא שחקנית קולנוע ותיאטרון ישראלית.
נולדה בקיבוץ יגור וגדלה בקיבוץ געש. משפחתה עסקה בחינוך ובארכיון; אמה ניהלה את ארכיון השומר הצעיר והקימה את ארכיונו של חיים הרצוג. אחותה מירב מורן היא עיתונאית.
בגיל 11 יצאה עם משפחתה לשליחות בת שלוש שנים ללימה, פרו, מטעם הסוכנות היהודית. השליחות התנתבה במסגרות קהילתיות והמשפחה טיילה ברחבי היבשת. הם שבו לישראל כשהחיים השתנו בעקבות מלחמת יום כיפור.
לאחר התיכון שירתה שנה כרכזת קן קיבוצי והתגייסה ב-1979 לנח"ל. נח"ל היא תוכנית צבאית-התיישבותית ששילבה שירות ורעיון קהילתי. מורן קודמה לתפקידים מפקדיים וסיימה כקצינת חינוך בגדוד 50 של חטיבת הצנחנים. קצינת חינוך אחראית על חינוך והנחיית לוחמים.
למדה בבית הספר למשחק של סמינר הקיבוצים וסיימה ב-1985. הופעתה הראשונה בתיאטרון הייתה בהצגה "מיתה ורודה", שזכתה בפרס ראשי בפסטיבל עכו.
בטלוויזיה ובקולנוע שיתפה פעולה עם במאים ועם שחקנים בולטים, ותפקידה הראשון בטלוויזיה היה בדרמה "האישה שהפסיקה לאכול". על במות התיאטרון גילמה דמויות משמעותיות, ביניהן בלאנש ב"חשמלית ושמה תשוקה" בתיאטרון בית לסין, ואת אנה ב"קרוב יותר" בהבימה.
ב-2002 יצאה עם משפחתה לפריז בשליחות של הסוכנות היהודית. עם חזרתה עסקה בהנחיית קבוצות, הקמת סדנאות תקשורת, והוראת משחק מול מצלמה במוסדות שונים.
ביימה הצגות בבתי ספר ובבתי ספר למשחק. בהצגה הבכורה שביימה נרשמה רצף הצגות עד 2011 בתיאטרון תמונע. ב-2012 שיחקה בסרט הישראלי הזוכה פרס אופיר "למלא את החלל".
ב-2014 הופיעה בסרט קצר, עליו זכתה בפרס השחקן. ב-2015 שיחקה תפקיד ראשי, אורה, בסרט "שן כריש".
נשואה ואם לשלושה. מתגוררת בתל אביב.
נטע מורן נולדה ב-1959. היא שחקנית קולנוע ותיאטרון ישראלית.
היא גדלה בקיבוץ. כשהייתה בת 11 נסעה עם משפחתה לפרו למשך שלוש שנים. זו הייתה שליחות, נסיעה שעוזרת לקהילה רחוקה.
חזרה לישראל כשהחיים השתנו בעקבות מלחמה. אחרי התיכון שירתה בנח"ל. נח"ל היא תוכנית שירות שמשלבת עבודה קהילתית ושירות צבאי.
למדה משחק בסמינר הקיבוצים וסיימה ב-1985. תחילת דרכה בתיאטרון כללה הצגה שזכתה בפרס בפסטיבל עכו.
שיחקה בסרטים ובהצגות רבות. ב-2012 הופיעה בסרט שזכה בפרס חשוב. ב-2014 קיבלה פרס על תפקיד בסרט קצר.
ב-2015 שיחקה בתפקיד ראשי בסרט נוסף. היא נשואה, אם לשלושה ילדים וחיה בתל אביב.
תגובות גולשים