ניב, מטבע לשון או ביטוי הוא צירוף מילים שיש לו משמעות מיוחדת ושונה מהמובן המילולי של המילים. למשל "לא דובים ולא יער" משמעותו "לא היה ולא נברא". מי שמכיר רק את המילים דובים ויער לא יבין את משמעות הביטוי.
ביטויים נותנים לשפה צבע ועומק. הם מסייעים לתאר מצבים מורכבים בצורה קצרה. חלקם נשחקים והופכים לקלישאות.
לכל שפה יש אוסף ביטויים שמקורם ברקע התרבותי שלה, כלומר בהרגלים ובניסיון של דובריה. חלק מהביטויים משותפים לשפות רבות. בשפות אירופיות נפוצים ביטויים בלטינית. בעברית רווחים ביטויים בארמית, בערבית וביידיש.
לעיתים בנוי הביטוי מדימוי, השוואה ציורית שממחישה רעיון. דוגמאות נפוצות: "חשוב כקליפת השום" לתיאור דבר ששום ערך לו; "גם קרנף עיוור יכול להבדיל בין חיטה לשעורה"; "מעניין כשלג דאשתקד", דבר שמעולם לא היה רלוונטי.
ניבים צומחים מסביבה תרבותית או טכנולוגית מסוימת, ולעיתים נשארים בשפה גם אחרי שנעלם הרקע. לדוגמה, "נפל האסימון" נוצר מתקופת הטלפון הציבורי שבו השתמשו באסימונים.
אplat שימוש שגוי בניב יכול להוביל לעיוות המשמעות. כך קורה בביטוי "לבור את הבר מן התבן" (לבודד את הטוב מהטפל), שהשתבש לצורה "לבור את המוץ מן התבן".
לעתים מצוין שם מדינה או עיר כדי להתייחס לתכונה ייחודית שלה.
חלק מהביטויים נולדים מבדיחה קצרה או משיחה עממית.
יש ביטויים שנקשרו לשמות דמויות היסטוריות, מיתולוגיות או בדיוניות.
לשפה המדוברת יש ביטויים משלה. קיים גם סלנג עם מבחר ביטויים ייחודיים. לעיתים ביטוי מלווה במחווה גופנית, כמו הבעת היד שמלווה את "למה, מי מת?" או סימון באצבעות.
ניב או ביטוי הם צירוף מילים שיש להן משמעות מיוחדת. משמעות מיוחדת פירושה שלא מבינים את זה מלשון המילים עצמן. לדוגמה: "לא דובים ולא יער" אומר שיש פה טענה שלא קרתה.
ביטויים עוזרים לדבר יפה ולהסביר רעיונות בקלות. חלקם נשמעים הרבה עד שהם מתיישנים.
ביטויים נולדים בגלל החיים של אנשים. למשל "נפל האסימון" נוצר כשהשתמשו בטלפונים ציבוריים עם אסימונים. היום אנשים לא משתמשים בהם.
חלק מהביטויים מגיעים משפות אחרות, כמו ארמית ויידיש.
יש ביטויים שהתחילו כבדיחה קצרה.
בסלנג, השפה המדוברת, יש גם ביטויים משלו. לפעמים אומרים ביטוי והקורא עושה איתו תנועה, כמו בביטוי "למה, מי מת?" שמלווים בהנפת יד.
תגובות גולשים