ניהיליזם מוסרי

ניהיליזם מוסרי היא השקפה מטא-אתית (תחום שחוקר את הטבע והמשמעות של טענות מוסריות) הגורסת שטענות מוסריות-נורמטיביות הן בהכרח שגויות.

יש להבחין בינו ובין גישות אחרות: נון-קוגניטיביזם (רעיון שמוסר אינו טוען עובדות שניתן לאמת), סובייקטיביזם מוסרי (מוסר נקבע לפי רגשות או אמונות אישיות) ורלטיביזם מוסרי (מוסר תלוי בתרבות או בקבוצה). אלה לא מקצים לערכים המוסריים ערך-אמת קבוע כפי שעושה הניהיליזם המוסרי.

ניהליסטים מוסריים נוטים תמיד לספקנות מוסרית (ספק לגבי אמת הטענות המוסריות), אך ההפך אינו נכון בהכרח.

ניקולו מקיאוולי מוזכר לעתים כאבטיפוס לניהיליזם, אך הדבר שנוי במחלוקת. "הנסיך" שלו לא עסק במוסר באופן ישיר, ועמידתו לפנות למניעי כוח אינה שווה לדחיית המוסר כולו. מקיאוולי גם כתב שהשליט המצליח צריך להחזיק במעלות ארציות או פגניות, ולא תמיד במידות נוצריות.

דוגמה קרובה לניהיליזם מוסרי נמצאת בדמות תרסימכוס ב"פוליטיאה" של אפלטון. ניתן גם לפרש את דבריו של תרסימכוס כרוויזיה של המושג "צדק" במקום דחייה מוחלטת של המוסר.

אחת הדמויות המפורסמות שמייצגות גישה דומה במדויק היא הדמות הבדיונית זרוב ברומן "אבות ובנים" של איוון טורגנייב.

ניהיליזם מוסרי אומר שכל טענה על טוב ורע היא שגויה. מטא-אתית פירושו: חקר הרעיונות על מוסר.

זה שונה מרעיונות אחרים. למשל: סובייקטיביזם אומר שמוסר תלוי בהרגשה של אדם. רלטיביזם אומר שמוסר שונה בתרבויות שונות.

מקיאוולי נזכר לעתים כדוגמה, אך ספרו "הנסיך" לא כתב על מוסר. הוא אמר שמנהיג צריך לפעול לפי כוח ולשמור על מעלות לא-נוצריות.

ב"המדינה" של אפלטון יש את תרסימכוס, שמציג רעיונות דומים. אפשר גם לראות את זרוב ברומן "אבות ובנים" כדמות שמייצגת את הרעיון.