ניכור הורי (Parental Alienation) הוא מונח שטבע הפסיכיאטר ריצ'רד גרדנר ב-1985. המונח מתאר מצב שבו ילד מנותק או מסרב לקשר עם אחד ההורים בעקבות השפעה של ההורה השני. גרדנר ראה רצף התנהגויות שחשב כמערכת של מניפולציה, כולל אינדוקטרינציה (הטמעת רעיונות באופן ממוקד אצל מישהו) מצד הורה שמנסה להרחיק את הילד מההורה האחר.
גרדנר טען שמדובר בתסמונת שקשורה לרוב למאבקי משמורת. בתחילה הוא טען שבמרבית המקרים האמהות הן ההורים המנכרים, אך שינה חלקית עמדה מאוחר יותר והכיר שאבות עשויים להיות מנכרים גם הם.
גרדנר תיאר שמונה סימפטומים עיקריים אצל הילד, ביניהם: הכפשת ההורה המנוכר; שימוש בשפה שאינה אופיינית לילד; הצגת סיפורים חלשים כטיעונים לסירוב; קבלה ללא ביקורת של ההורה המנכר; ועוינות גם כלפי משפחתו של ההורה המנוכר. הוא גם סיווג את הניכור לפי חומרה, קלה, בינונית וחמורה, והציע טיפולים שונים לפי רמת החומרה.
המושג ספג ביקורת קשה בקהילה המדעית והמשפטית. מחקריו הראשונים של גרדנר לא עברו תמיד בדיקה מדעית קפדנית, והרבה מהראיות היו אנקדוטליות (מקרים פרטיים). רבים טוענים שאין הוכחות תקפות מספיק לתקפות ולקביעת "תסמונת" רפואית.
עם זאת, מאמרים וסקירות מאוחרות הצביעו על עלייה במחקר מאז 2016. חלק מהמחקרים מצאו שיש דפוסים של התנהגויות מנכרות שיכולות להזיק לחלק מהילדים. אבל אין קונצנזוס תומך בהכרה רשמית כתסמונת רפואית.
העיקרי בביקורת הוא השיטות והטיפולים שגרדנר הציע. טיפוליו המומלצים במקרים חמורים היו קיצוניים וכוללים ניתוק הילד מההורה המנכר או "תכנות מחדש". מבקרים טוענים שצורות כאלה עלולות להזיק ואף להחמיר את הטראומה של הילד.
המושג הפך לשגור בדיונים על גירושים ומשמורת. תומכים ראו בו כלי לעזור להורים המרגישים שהילד נדחה בעקבות אינדוקטרינציה. המתנגדים חוששים שהמושג יכול לשמש ככיסוי להאשמות אמיתיות של פגיעה, ולמנוע הגנה על ילדים ולצדיק התנהגות אלימה או פוגענית.
למרות חוסר ההכרה המקצועית, בתי משפט משתמשים לעתים בטיעוני ניכור הורי. מחקר אמריקאי מצא הבדלים בהחלטות בתי המשפט כאשר אחד ההורים טען לניכור. גם בישראל נרשמה עלייה בהזכרת המושג בפסקי דין בשנים האחרונות. בפסקי דין נבחנים לעתים שאלות של סיכון לילד, הצורך בקשר עם שני ההורים, והשלכות שינוי משמורת.
בפסיקה ובפרקטיקה נדרש תשומת לב רבה לכל ההיבטים: בדיקת אלימות במשפחה; אבחון מעמיק של הילד; הערכת הקשר עם ההורה המנוכר; והזהירות מפגיעה נוספת בעת העברת משמורת או שינוי ביקורים.
ניכור הורי פירושו שילד בוחר לא לראות הורה אחד. זה קורה לפעמים כשאחד ההורים משפיע נגד ההורה השני. המונח הונהג ב-1985 על ידי רופא בשם גרדנר.
גרדנר תיאר תופעה שבה הילד מדבר רע על ההורה המנוכר. הילד יכול להשתמש בביטויים שאינם אופיניים לו. לפעמים הילד מנמק את הסירוב בסיבות חלשות. גרדנר חילק את המקרים לקלים, בינוניים וקשים, וכל רמה קיבלה המלצה טיפולית שונה.
רופאים ומומחים רבים אמרו שהמונח לא הוכח מדעית. אמנם יש מחקרים שמצביעים על התנהגויות מנכרות, אך אין הסכמה מלאה שקיימת "תסמונת" מוכחת.
הטיפולים שהוצעו על ידי גרדנר היו קשים. מבקרים אמרו שלעשות ניתוק מוחלט מהורה עלול להזיק לילד.
בתי משפט לפעמים מתייחסים למושג. בשיפוט שוקלים האם הקשר עם שני ההורים מסוכן לילד. בפסיקה יש דגש לבדוק גם אלימות וגם את טובת הילד לפני שמחליטים על משמורת.
תגובות גולשים