ניל"י

ניל"י (ראשי תיבות של 'נצח ישראל לא ישקר') הייתה מחתרת יהודית שפעלה בארץ ישראל בשנים 1915, 1917, בזמן מלחמת העולם הראשונה. המטרה העיקרית שלה הייתה להעניק מודיעין לבריטים שנלחמו במקום כנגד העות'מאנים, ולנצל קשרים אלה להשפעה פוליטית לטובת הקמת בית לאומי יהודי. בנוסף, הפעילה ניל"י העברות כספים שנועדו להקל על היישוב שסבל מרעב וממצוקה כלכלית.

בשנות המלחמה היה היישוב היהודי תלוי בכספים מחו"ל. כשהקשרים נותקו והעות'מאנים החרימו נכסים, המצב הכלכלי והבטחוני הדרדר במהירות ומחאות של חשש וצער התפשטו בקרב התושבים.

השלטון העות'מאני הטיל הגבלות קשות: ביטל הטבות ישנות, דרש מאנשים לוותר על נתינות זרה, החרים נשק וציוד, וסגר עיתונים. צעדים אלה הגבילו את היכולת להגן על עצמם והגבירו את החשש מפני אלימות וגורל דומה לזה של הארמנים.

ידיעות על רצח העם הארמני והרעב הקשה בלבנון עוררו פאניקה. מנהיגי ניל"י ראו בכך איום ממשי וחיפשו דרכים למנוע אסון דומה ליהודים בארץ.

הארגון הוקם על ידי אהרן אהרנסון, אחיו אלכסנדר ואבשלום פיינברג, ושכבר בתחילת דרכו נסמך על מעגל קרובים וחברים. בתחילה נבחנה אפילו האפשרות למרד, אך הוחלט במקום זאת על ריגול לטובת הבריטים.

הקשר הצליח בסופו של דבר לאחר שאהרון אהרנסון הגיע ללונדון ואז למצרים. משם אורגנו הפלגות של אונייה בריטית בשם "מנגם" (Managem) שחיברה בין הבריטים לבין הרשת בארץ.

אנשי ניל"י פגשו עולים מן האונייה בחוף עתלית, השתמשו בסימנים ובסיסמאות, והעבירו מידע צבאי וכלכלי. המידע נשלח לבריטים ולעתים גם כספים שנועדו לעזור לנזקקים בארץ.

ניל"י נבנתה בשיטת "חבר מביא חבר" והכילה כ-30 חברים פעילים ועוד סייענים. לא הייתה היררכיה ברורה; ההוראות הגיעו בעיקר מאהרון אהרנסון. היעלמותו המוקדמת של אבשלום פיינברג העלתה חשדות פנימיים ופגעה באמון.

חברי הארגון אספו מידע על תנועות כוחות, מיקום אמצעי לחימה ומידע על מצב כלכלי. המודיעין היה אמין וחשוב לבריטים, אך לעיתים הגיע באיחור כי המפגשים היו נדירים.

ניל"י העבירה מטבעות יציבים ולא שטרות, כדי שלא יוחרמו ושלהם ערך גבוה יותר. הכספים חולקו לנצרכים ולמגורשים, וכך הצילו אנשים מרעב.

נבדקו גם רעיונות להעברת נשק או פגיעה במתקנים, אך בסופו של דבר רוב התוכניות הללו לא בוצעו. לעתים הועברו מוצרי מותרות במשאיות וכדומה, ואהרון הוצנע מפעולות כאלה כשנחשבו מסוכנות.

בספטמבר 1917 נתפסה יונת דואר שממנה נודע לשלטון העות'מאני על קיום רשת ריגול. לאחר מכן נחשפו חברים נוספים, וחלקם נעצרו ועונו. שרה אהרנסון התאבהדה במהלך המעצר; כמה מנהיגים נתלו בדמשק בדצמבר 1917.

אהרן אהרנסון המשיך לעבוד במגעים דיפלומטיים אחרי המלחמה. ב-1919 הוא נהרג בתאונת מטוס בתעלת למאנש.

ניל"י העבירה מודיעין שהציל חיים וסייעה לבריטים במערכה בארץ. בנוסף, העברות הכספים סייעו להציל רבים מרעב, ופעילות הארגון השפיעה על דעת הקהל בעולם לגבי מצב היהודים בארץ.

לאחר המלחמה ניל"י עוררה מחלוקות. עם הזמן שונה היחס, ושמו של הארגון הוכנס לזיכרון הציבורי: מוזיאון בבית משפחת אהרנסון, יישובים ותארים שנקראו על שמם, וספרים וסיפורים שנכתבו על פעילותם.

ניל"י הייתה קבוצה חשאית של יהודים בארץ ישראל בזמן מלחמת העולם הראשונה. הם עבדו עם הבריטים ועזרו להם במידע על הצבא העות'מאני. השם ניל"י הוא ראשי תיבות של הפסוק "נצח ישראל לא ישקר".

במלחמה הפסקו הרבה סיוע וכספים מחו"ל. זה גרם לרעב ולמצוקה ביישוב היהודי.

השלטון הטיל מגבלות והחרים נשק וחפצים. זה הפחיד את האנשים.

שלושה חברים מרכזיים הקימו את הקבוצה: אהרן אהרנסון, אחיו אלכסנדר ואבשלום פיינברג. הם אספו מידע ולקחו כסף מהבריטים כדי לשלוח לעזרה לאנשים רעבים.

היה קשר דרך אונייה בשם "מנגם". אנשי הקבוצה נפגשו בחופים בלילה כדי להעביר הודעות וכסף.

בשנת 1917 השלטונות מצאו חלק מהמסרים והחלו לתפוס אנשים. כמה חברים נתפסו ונרצחו, וחלק אחר ברחו או נותרו כלאים. שרה אהרנסון מתה במהלך המעצר.

ניל"י העבירה מזון וכספים ועזרה להציל אנשים מרעב. היום יש מוזיאון, שמות של מקומות וציון לזכרם.