ניקולאי בוכארין

ניקולאי איוונוביץ בוכארין (1888, 1938) היה מהפכן, מדינאי ותאורטיקן מרקסיסטי סובייטי. בתחילת חייו גדל במשפחה של מורים והצטרף ב-1906 לזרם הבולשביקי של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. הוא ארגן ועידות נוער במוסקבה, למד באוניברסיטת מוסקבה ופעל רבות במחתרת. ב-1911 נשלח לגלות, ברח לאירופה והגיע בארצות הברית, שם ערך יחד עם טרוצקי ואלכסנדרה קולונטאי את כתב העת החדש וכתב חוברות תאורטיות.

בוכארין חזר לרוסיה במאי 1917 לאחר מהפכת הפועלים. הוא נבחר לוועד המרכזי של המפלגה והיה עורך הפראבדה. בתחילה תמך במאמצים למהפכה עולמית, אך כשהדברים התייצבו הפך למתון יותר.

בתחילת שנות ה-20 בוכארין תמך במדיניות הכלכלית החדשה, נא"פ. נא"פ היא מדיניות שהקליטה לשלב קצר יוזמות פרטיות ועסקים קטנים כדי לייצב את הכלכלה. ב-1924 הוא נכנס לפוליטביורו, וב-1926 נבחר ליושב-ראש הקומינטרן, גוף שמשלב ומכוון את המפלגות הקומוניסטיות בעולם. באותה תקופה תמך בוכארין בגישת בניית הסוציאליזם בתוך המדינה, גישה שאומצה על ידי סטלין.

בשנת 1928 החל קונפליקט בין בוכארין לסטלין על קצב התיעוש וקולקטיביזציה. סטלין דרש האצה בכוח של תיעוש וחיבור אדמות חקלאיות (קולקטיביזציה). בוכארין הזהיר כי צעדים כוחניים יפגעו באיכרים ותפוקת החקלאות. הוא קרא להמשך נא"פ והעדיף מדיניות כלכלית מתמשכת ולא מהפכנית. ב-1929 הוגדרה עמדתו כנטייה ימינה והודח מתפקידיו הבכירים. תומכיו הקימו אופוזיציה קומוניסטית בינלאומית.

בשנות ה-30 החלו משפטי ראווה שבהם הועמדו אמונים לשעבר לדין. קמנייב וזינובייב העידו נגד בוכארין. ב-1937 הוא סולק מהמפלגה, נעצר ונשפט בפברואר-מרץ 1938 יחד עם אחרים. בוכארין נמצא אשם ונידון למוות ב-15 במרץ 1938. ב-1988 בוטלה הרשעתו והוא הוחזר לחברות במפלגה אחרי מותו. ההיסטוריון ריצ'רד אוברי כתב שבוכארין יכול היה אולי להתחרות בסטלין על הנהגת המפלגה. משפטו של בוכארין זעזע מפלגות שמאל בחו"ל ובישראל, כולל תגובות של חברי קיבוץ ומפלגות שמאל.

ניקולאי בוכארין נולד ב-1888 ונפטר ב-1938. הוא היה מנהיג סובייטי ותאורטיקן של מרקסיזם. מרקסיזם זו תורה פוליטית שעוסקת בעבודת מעמדות עובדים.

כשהיה צעיר הצטרף לבולשביקים. בולשביקים זו קבוצת מהפכנים שרצתה לשנות את רוסיה. הוא ארגן ועידות נוער ולמד במוסקבה. הוא נאסר ונשלח לגלות, וברח לארה"ב. שם ערך כתב עת וכתב חוברות.

בוכארין חזר לרוסיה ב-1917. הוא היה עורך בעיתון חשוב ונבחר לוועד המפלגה. הוא תמך במדיניות שנקראה נא"פ. נא"פ היא מדיניות שקצת פתחה את הכלכלה והקלה על עסקים קטנים לתקופה.

בשנות ה-20 הוא התחיל להסתכסך עם סטלין. סטלין רצה למהר בתיעוש ובחיבור האדמות החקלאיות. בוכארין חשש שזה יפגע באיכרים והעדיף דרכים רגועות יותר.

בשנות ה-30 הושם בוכארין במשפטים שנקראו משפטי ראווה. משפטי ראווה אלה היו משפטים פוליטיים קשים. ב-1937 הוא נעצר ונאסר. ב-1938 הוא נידון למוות. שנים אחר כך, ב-1988, ביטלו את גזר הדין שלו והכירו שהוא חף.