ניקולאי אנדרייביץ' רימסקי-קורסקוב (1844, 1908) היה מלחין רוסי מרכזי של המאה ה-19. הוא נמנה עם קבוצת המלחינים הלאומנים הידועה כ"החמישה". הם שאפו ליצור סגנון מוזיקה רוסי ייחודי על ידי שימוש במוטיבים עממיים ופולקלור. רימסקי-קורסקוב התבלט במיוחד בכישרונו לתזמור, פירושו כיצד להקצות קטעים מוזיקליים לכלי נגינה בתזמורת כדי להשיג צבעים וסאונדים שונים.
נולד בטיחווין, למשפחה אצילית עם מסורת שירות צבאי. בילדותו למד נגינה ותחביביו כללו קריאה רבה, במיוחד סיפורי ים שמסרו לו אחיו הגדול. בגיל צעיר נכנס לאקדמיה הימית וסיים שירות בצי. בתקופת השירות החל להלחין וקיבל שיעורי הלחנה מפראקטיקנים כמו תיאודור קאניל, שהכירו לו מוזיקה של גלינקה ושל מלחינים מערביים.
בשנות ה-60 פגש רימסקי-קורסקוב את המלחינים האחרים בחבורה: באלאקירב, מוסורגסקי, בורודין וצזאר קואי. הם דנו במוזיקה, שיתפו רעיונות ותמכו זה ביצירות זה. השפעתם הפכה אותו למלחין לאומי, אך גם פתחה בפניו רעיונות חדשים בתזמור.
בשנת 1871 מונה לפרופסור להלחנה ותזמור בקונסרבטוריון של סנקט פטרבורג. תפקיד זה חיזק את ידיעותיו הטכניות והשפיע על דור של מלחינים. באותה תקופה נשא לאשה את נדז'דה, מלחינה בעצמה, שתמכה והשפיעה על יצירתו. במקביל המשיך בקריירה רשמית בצי ובשירות במדינה: בשנת 1873 מונה למפקח להקות צבאיות ימיות. תפקיד זה העמיק את הידע שלו בכלי נשיפה ובעיבוד יצירות ללהקות צבאיות.
בעשור ה-1880 הגיע שיא יצירתו. הוא הלחין יצירות תזמורתיות שזכו לפופולריות עולמית, בין היתר:
- קפריצ'יו ספרדי (Capriccio espagnol), יצירה צבעונית המבוססת על נושאים ספרדיים.
- פתיחה לחג הפסחא הרוסי, יצירה תוכניתית (מוזיקה שמספרת או מתארת רעיון).
- שחרזאדה, סוויטה סימפונית בהשפעת סיפורי "אלף לילה ולילה".
הוא הושפע מגלינקה ומחבריו לחמישה, וכן מהרעיונות של ורנר ווגנר (שפיתח דרכים חדשות לתזמור ולהבניה אופראית). עם זאת בתקופה מאוחרת יותר נעשה שמרן יותר מבחינה סגנונית, וביקר חדשנות מסוימת במוזיקה אירופית מודרנית.
רימסקי-קורסקוב הקדיש זמן רב לעריכה ותזמור של יצירות חבריו, במיוחד של מודסט מוסורגסקי ושל אלכסנדר בורודין. בעבודתו זו עיצב והפיץ רבות מהיצירות הרוסיות שהיום נחשבות לקלאסיקות. כמו כן כתב ספרי הוראה בתאוריה ובהרמוניה, והשאיר מורשת חינוכית רחבה.
כפרופסור השפיע רבות על תלמידים שחלקם נעשו דגולים בעצמם, ביניהם אלכסנדר גלאזונוב, איגור סטרווינסקי וסרגיי פרוקופייב. שיטתו שילבה פיתוח טכני, תיאוריה והקפדה על שלמות מוזיקלית.
רימסקי-קורסקוב הלחין כ-15 אופרות, שהן חלק מרכזי בעשייתו. ביניהן: "סיפורו של הצאר סלטאן" (שבו נמצא הקטע המפורסם "מעוף הדבורה"), "נערת השלג", "ליל מאי", "הבתולה פברוניה" ו"תרנגול זהב". אופרותיו משלבות אלמנטים עממיים, ציוריות תזמורתית ונטייה לפנטזיה ואגדה.
בשנת 1905 השתתף במשבר פוליטי בקונסרבטוריון. בשל תמיכתו בחופש הביטוי של הסטודנטים הודח לפרק זמן. לאחר מכן שוחרר וחזר ללמד. בשנים האחרונות סבל מבעיות בריאותיות ונהפך פחות פורה. נפטר ב-1908 ונקבר בסנקט פטרבורג.
רימסקי-קורסקוב נתפס כאדריכל מרכזי של הסגנון הרוסי בקלאסיקה: הוא שילב מוטיבים עממיים עם מיומנות תזמורית, השפיע על תלמידים ודורות של מלחינים, ותרם להצלת יצירות של חבריו. תוך כדי כך עבר מעבר בין אידיאלים לאומניים לבין הכשרה אקדמית ומסורת מוזיקלית מערבית, ובכך היה דמות-גשר במוזיקה הרוסית.
ניקולאי רימסקי-קורסקוב היה מלחין רוסי מפורסם. הוא נולד ב-1844 ונפטר ב-1908.
הוא גדל במשפחה עם חיבור לים. אחיו הגדול סיפר לו סיפורי ים. זה עזר לו לאהוב נושאים ימיים במוזיקה. בגיל צעיר למד לנגן והצטרף לצי, חיל הים.
הוא אהב לשלב שירים עממיים במוזיקה שלו. המוזיקה שלו צבעונית ומלאת דימויים. הוא ידע לתזמר מצוין. תזמור זה פירושו איך מחלקים מוזיקה לכל כלי בתזמורת.
בין היצירות המפורסמות שלו נמצאות:
- קפריצ'יו ספרדי, יצירה על נושאים ספרדיים.
- פתיחה לחג הפסחא הרוסי, יצירה שמציגה חג רוסי.
- שחרזאדה, יצירה שמבוססת על סיפורי אלף לילה ולילה.
- מתוך האופרה "סיפורו של הצאר סלטאן" יש את הקטע הידוע "מעוף הדבורה".
הוא כתב כ-15 אופרות. אופרה היא הצגה שבה אנשים שרים במקום לדבר. חלקן מבוססות על סיפורים רוסיים ויש להן תחושה של אגדה.
הוא לימד תלמידים רבים. ביניהם היה איגור סטרווינסקי, שהפך למפורסם אחר כך. רימסקי-קורסקוב גם עזר לפרסם יצירות של חבריו.
הוא נחשב לאחד המלחינים החשובים ברוסיה. המוזיקה שלו נשמעת בתזמורות עד היום. היא צבעונית, מצדיקה דימויים וסיפורים, ומלאת דמיון.
תגובות גולשים