ניקולאיה מברוקורדט

ניקולאיה מברוקורדט (3 במאי 1670, 3 בספטמבר 1730) היה שליט של נסיכות מולדובה וולאכיה.
הוא כיהן במולדובה בין 17 בנובמבר 1709 לנובמבר 1710 ובין 1711 ל־5 בינואר 1716.\nובולאכיה בין 21 בינואר 1716 ל־25 בנובמבר 1716 ובין מרץ 1719 ל־3 בספטמבר 1730. הטורקים כינו אותו "איסקרלט זאדה ניקולה".
נולד בקונסטנטינופול במשפחה יוונית חשובה. אביו, אלכסנדרוס מברוקורדטוס (1641, 1709), שימש "אקספוריטיס", יועץ מיוחד של הסולטן. סבו מצד האם היה אלכסנדרו איליאש, שהיה שליט ולאכיה.
הוא למד פילוסופיה ותאולוגיה ודיבר כמה שפות, כולל קצת רומנית. כתב כמה ספרים. בין המוכרים: Sfaturi ו־Despre datorii, שהודפס בלונדון.
ניקולאיה היה חלק מקבוצת ה'פאנאריוטים', משפחות יווניות חזקות בקונסטנטינופול ששימשו שליטים מטעם האימפריה העות'מאנית. בתקופתו היו מאבקים פוליטיים והוא אף נשבה לתקופה קצרה.
בשנת 1730 אישר את ייסוד הקהילה היהודית הספרדית בבוקרשט, לבקשת יועציו, בין היתר הרופא דניאל דה פונסקה ומנטש באלי.
הוא מת ונקבר במנזר וקרשט, אותו הקים.

ניקולאיה מברוקורדט (1670, 1730) היה שליט בארץ מולדובה ובארץ ולאכיה.
נולד בקונסטנטינופול במשפחה יוונית חשובה. אביו היה יועץ של הסולטן.
הוא למד וכתב כמה ספרים. אחד מהם נקרא "Sfaturi".
הוא היה חלק מקבוצת משפחות יווניות שנקראו פאנאריוטים. אלה שימשו שליטים בשם האימפריה העות'מאנית.
בשנת 1730 הוא אישר שהקהילה היהודית הספרדית תתארגן בבוקרשט, אחרי שביקשו זאת יועציו.
הוא מת ונקבר במנזר וקרשט שהקים.