ניקולס גיין

ניקולס כריסטובל גיין בטיסטה (10.7.1902, 16.7.1989) היה משורר קובני בולט ושדיבר רבות על גזע וחברה. הוא נודע כאחת הדמויות המרכזיות בתרבות האפרו‑אנטילית של המאה העשרים. שירתו שואבת מקצבים של המוזיקה האפרו‑קובנית, והוא מבטא בהם את שורשי התרבות והטעם העממי.

נולד בקמגואיי ב-1902. אביו, עיתונאי, הראה לו מוזיקה אפרו‑קובנית בילדותו. כשהיה צעיר אביו נהרג אחרי שהתלונן על זיופים בבחירות, ואימו גידלה אותו ואת אחיו לבדה. גדל בחברה עם אפליה גזעית.

ב-1919 התחיל לפרסם שירים ולעבוד בעיתונות. למד משפטים בהוואנה ב-1922, אך פרש במהרה. בשנות ה-30 עסק בעריכה ופעילות תרבותית. ב-1937 הצטרף למפלגה הקומוניסטית של קובה (מפלגה שמאמינה בשוויון חברתי וכלכלי) והשתתף גם בפוליטיקה ובחיי התרבות.

בכהונתו כעיתונאי סיקר את מלחמת האזרחים בספרד. ב-1940 סורב כניסתיו לארצות הברית, והוא סייר בדרום אמריקה, בסין ובאירופה. בשיריו הופיעו גם אלמנטים של דיאלקטיקה מרקסיסטית (שיטות חשיבה שפיתחו מרקס ושקשורות לשינויים חברתיים).

בשנים שלטון פולחנסיו בטיסטה מנע ממנו לחזור לקובה, והוא בילה תקופה בגלות בצ'ילה. אחרי המהפכה ב-1959 קיבל אותו המשטר של פידל קסטרו בחזרה. נפטר בגיל 87 ממחלת פרקינסון ונקבר בבית העלמין קולון בהוואנה.

ניקולס גיין היה משורר מקובה. הוא נולד בקמגואיי בשנת 1902.

אביו היה עיתונאי והכיר לו מוזיקה אפרו‑קובנית (מוזיקה ממסורות אפריקה בקובה). אביו נהרג אחרי שהתריע על זיופים בבחירות. אמו גידלה אותו לבד.

כשהיה צעיר החל לכתוב שירים ולעבוד בעיתון. למד קצת באוניברסיטה, אבל הפסיק. שיריו משתמשים בקצב של המוזיקה הקובנית.

ב-1937 הצטרף למפלגה קומוניסטית (קבוצה שרצתה שוויון). בתקופות מסוימות לא נתנו לו לחזור הביתה, והוא חי בחו"ל שנים.

אחרי מהפכת 1959 חזר לקובה ופגש את הנהגת המדינה. נפטר בשנת 1989 ממחלת פרקינסון (מחלה שמשפיעה על התנועה).