ניתוח אף

ניתוח אף הוא ניתוח פלסטי נפוץ, שבין מטרותיו אסתטיקה ושיקום תפקודי. הגיל המומלץ לביצוע הוא מגיל 16, כשהאף התפתח בכ-90%.

ניתוחי אף מבוצעים כבר מגילאים עתיקים. עדויות מוקדמות נמצאו בהודו במאה השישית לפני הספירה. במאה ה-16 ניתוחים אלה הפכו נפוצים יותר במערב, כתגובה לנזקים שנגרמו על ידי מחלות. במאה ה-19 ובמאה ה-20 זינק הביקוש גם בצפון אמריקה, ובתקופות מלחמה פיתוחי שחזור פנים קידמו את הענף. ארגון מנתחים אמריקאי גדול נוסד בראשית המאה ה-20.

מטרות: לשפר מראה האף, לתקן עיוותים מולדים או נרכשים, ולשפר נשימה ותפקוד.

יש הבדלים מולדים בצורת האף שמשפיעים על מראה ותפקוד.

פציעות, מחלות וניתוחים קודמים יכולים לגרום לעיוותים ולבעיות נשימה.

לרוב מחלקים את האף לשלושה שלישים: עליון, אמצעי ותחתון. חלקים קשיחים הם עצמות האף. סחוס (רקמה גמישה) מרכיב חלקים חשובים, כולל מחיצת האף (המחיצה), שמפרידה בין שני הנחיריים.

ניתוח יכול להתבצע בהרדמה כללית או בטשטוש עם אלחוש מקומי. במהלכו מעצבים סחוסים, משייפים בליטות עצם ולעיתים שוברים עצמות האף. יתכן קיצור אף, תיקון מחיצה או השתלות סחוסים.

בשיטה זו עושים חתכים בתוך הנחיריים. היתרונות: אין צלקת חיצונית ופחות נפיחות.

בגישה הפתוחה חותכים גם בקולומלה (הקצה המחבר בין הנחיריים). נוצר צלקת קטנה, אך המנתח רואה את השלד והסחוסים טוב יותר. שיטה זו מקובלת בניתוחים חוזרים או במקרים מורכבים.

הרדמה כללית ניתנת בעירוי ורידי. היא מושכת חוסר הכרה ומצריכה הנשמה עם צינור.

טשטוש בשילוב אלחוש מקומי מתאים לאשפוז יום. המטופל ער אך מטושטש ונמנע כאב באזור האף.

ניתוח ראשון בדרך כלל מאפשר מרחב תמרון גדול יותר. שיקולים כוללים נשימה, מראה פרופיל ומיקום הסנטר.

ניתוח תיקון מתקיים כדי לתקן תוצאות לא רצויות או נזקים מניתוח קודם. זה בדרך כלל קשה יותר ודורש מומחיות מיוחדת. לעיתים נדרשים שתלים וסימון ניתוח פתוח.

סחוס להשלה יכול להילקח מהמחיצה, מהאוזן או מצלעות. בניתוחי תיקון משתמשים בשתלים אלה כדי לשחזר תמיכה וצורה.

סיכונים אפשריים: דימום לאחר ניתוח, זיהום נדיר, הידבקויות שמפריעות לנשימה, ועיוותים שנגרמים מהסרת רקמות מיותרות. דוגמאות לעיוותים הן "מקור תוכי" (Polly Beak), "אוכפי" (Saddle Nose) ו"אף צבוט" (Pinched Nose). פגיעה במחיצה עשויה ליצור נקב שיגרום לדימום כרוני או לצליל נשימה משתנה. כריתת קונכיות עלולה להוביל לתחושת אף ריק בעיות נשימה.

ההחלמה משתנה בין מטופלים. החלמה מלאה אגב כך יכולה לארוך כשנה. בתחילת הדרך חובשים גבס וייתכנו טמפונים פנימיים כדי למנוע הידבקויות. תפרים חיצוניים מוסרים בדרך כלל אחרי 4, 5 ימים, והגבס אחרי כ-7 ימים. שטפי דם מתחת לעיניים נפוצים ועוברים בתוך כשבועיים.

יש גם טיפולים שאינם ניתוחים, כגון הזרקות מילוי (קולגן או חומצה היאלורונית). שיטות אלה משנות קימורים וממלאות שקעים, אך אינן מקטינות את האף. התוצאות נעשות זמניות.

ניתוח אף הוא ניתוח לשנות או לתקן את האף. בדרך כלל עושים אותו מגיל 16.

ניתוחים כאלה נעשים כבר זמן רב. יש עדויות מהודו העתיקה. בתקופות מאוחרות יותר נעשו ניתוחים כדי לתקן נזקים ולשפר מראה.

לעתים כדי לשפר נשימה. לעתים כדי לשנות את צורת האף או לתקן פגיעה.

חלק מהאפים נוצרים בצורה שונה מלידה. זה משפיע על המראה והנשימה.

פציעה, מחלה או ניתוח קודם עלולים לשנות את צורת האף.

האף מחולק לשלושה חלקים. יש בו עצמות וקצת סחוס. סחוס הוא רקמה גמישה שמרכיבה חלקים מהאף. המחיצה (מחיצת האף) מפרידה בין שני הנחיריים.

מנתחים עובדים תחת הרדמה. יש שתי שיטות עיקריות: סגורה, שהחתכים בתוך הנחיריים; ופתוחה, שבה מעלים את עור האף ומופיעה צלקת קטנה. במהלך הניתוח מעצבים סחוס ועצם לפי הצורך.

בהרדמה כללית נותנים תרופות דרך הווריד. המנותח ישן ולא מרגיש כלום.

בטשטוש נותנים זריקה מקומית ועירוי מרגיע. המנותח ער אבל לא כואב.

הניתוח הראשון הוא ההזדמנות הטובה ביותר להשיג תוצאה טובה.

אם יש בעיה אחרי ניתוח, עושים ניתוח תיקון. הוא בדרך כלל קשה יותר.

לפעמים לוקחים סחוס מהמחיצה, מהאוזן או מצלעות ומשתילים באף.

כמו בכל ניתוח, יש סיכונים. דימום נפוץ לעתים. זיהום נדיר. לעיתים נדרשת בנייה מחדש אם יש עיוות.

ההחלמה יכולה לארוך זמן. יש גבס ותמיכה לשבוע בערך. שטפי דם מתחת לעיניים נעלמים תוך כשבועיים.

יש גם הזרקות מילוי קצרות טווח. הן משנות צורה קלה, אך אינן מקטינות את האף.