נמל התעופה קאי טאק

נמל התעופה קאי טאק (באנגלית: Kai Tak, בסינית: 啟德機場) היה נמל תעופה בינלאומי בהונג קונג.
ב-6 ביולי 1998 נסגר הנמל וכל הפעילות הועברה לנמל התעופה צ'ק לפ קוק.
הנמל נודע בשל נפח התנועה הגדול שבו ובשל גישת הנחיתה הייחודית למסלול היחיד שלו. בשיאו שימש כמרכז פעילות של חברות תעופה, ובעיקר קת'אי פסיפיק.

השדה שכן בצפון מפרץ קאולון. מהצפון והצדדים התנשאו רכסי הרים עד כ-600 מטרים. המסלול שכן בגובה פני הים, ולכן נחיתות ומראות היו חדות יותר מהמקובל.
למסלול היה כיוון 136/316, ולכן שמו 13/31. חלקים ממנו נבנו על שטח שיובש מתוך המפרץ. לאורך השנים אורכו הוגדל עד 3,390 מטרים.
הנחיתה דרשה טיסה נמוכה מעל בתי קאולון, ולעיתים ניתן היה לראות אורות בטלוויזיות מהחלונות. שלושת צדדי המסלול ירדו למי המפרץ.
הגידול בעיר גרם לעומס על הנמל. למרות שהתוכנן ל־24 מיליון נוסעים בשנה, טיפל בפועל עד כ־28 מיליון ובכמיליון וחצי טון מטען.
הנמל יצר זיהום רעש ואוויר, והגביל את גובה הבניינים בקרבתו. לכן היה סגור בין חצות לשש וחצי בבוקר.

השדה הוקם ב־1924 על אדמות שנשאו שמות של בעלי קרקע מקומיים. בתחילת דרכו שימש כבסיס של חיל האוויר המלכותי וכמועדון טיס.
טיסות סדירות החלו מ־1936. במלחמת העולם השנייה כבש הצבא היפני את הונג קונג והרחיב את שדה התעופה ב־1943.
בשנות ה־50 ו־60 היו תוכניות לעדכון השדה. מסוף הנוסעים הושלם ב־1962 והשם שונה לנמל התעופה הבינלאומי של הונג קונג.
המסלול 13/31 נפתח ב־1957, הוארך ב־1970 וב־1975. מערכת נחיתת מכשירים (ILS) הותקנה ב־1974 כדי לסייע בנחיתות בתנאי ראות קשים.
לקראת סוף שנות ה־80 הוחלט להעביר את הנמל לאי צ'ק לאפ קוק. המבנה החדש נפתח ב־6 ביולי 1998. המטוס האחרון נחת בקאי טאק בשעה 01:28, והראשון נחת בצ'ק לפ קוק בשעה 06:25 באותו יום.
לאחר הסגירה הפך טרמינל הנוסעים למתחם משרדים ומסחר. טרמינל המטען שימש לזמן קצר אחרי הסגירה. הטרמינל נהרס בסוף 2003.
חובבי תעופה התגעגעו לגישה המיוחדת של מסלול 13, והוצעו רעיונות לשימוש חלקי בשטח לשדה תעופה כללי.

הגישה למסלול 13 הייתה יוצאת דופן. מטוסים נחתו לאחר טיסה צפונה-מזרחית מעל נמל ויקטוריה ומערב קאולון.
משנת 1974 הושם ILS, מערכת שמדריכה מטוסים אל המסלול בתנאי ראות קשים. המטוסים פנו בחדות ימינה אחרי גבעה שסומנה בתמרור משובץ.
הפנייה הייתה בערך 47 מעלות. קצה המסלול היה פחות מארבעה קילומטרים מהרגע הזה, והמטוס ירד לגובה נמוך מאוד לפני הנחיתה.
הרים וקירות רוח באלו האזור יצרו שינויים בעוצמת וכיוון הרוח. הנחיתה הסופית התבססה על ראייה ישירה של המסלול, ולכן לא ניתנו נחיתות בראות נמוכה.

הנחיתות במסלול 31 היו שגרתיות, אך המראות דרשו פנייה חדה מיד לאחר ההמראה. בשל מבנה השדה, מטוסים שנחתו במסלול זה יכלו לצאת רק מקצה המסלול.

למרות הקושי בגישה ובתנאי מזג האוויר, במשך 74 שנות הפעילות אירעו יחסית מעט תאונות. היו חמישה מקרים של התרסקות בים לאחר כישלון בעצירה.

נמל התעופה קאי טאק היה נמל תעופה בהונג קונג.
נמל תעופה הוא מקום שבו מטוסים נוחתים וממריאים.
השדה נסגר ב־6 ביולי 1998. הפעילות הועברה לנמל חדש בשם צ'ק לפ קוק.

השדה עמד ליד מפרץ ואנשיו ראו הרים גבוהים מסביב.
המסלול שלו נכנס קצת לתוך המים. "מסלול" הוא הכביש של המטוסים.
המסלול נקרא 13/31 בגלל הכיוון שלו. הוא הגיע לאורך של כ־3,390 מטרים.
הנחיתות היו נמוכות מאוד מעל הבתים. זה נראה מרשים וחזק.
הנמל היה עסוק מאוד וטיפל בעשרות מיליוני נוסעים ובמטענים רבים.
הייתה בעיה של רעש וזיהום, ולכן לא טיסו שם בלילה.

השדה נפתח ב־1924. בתחילה שימש לטיסות צבאיות ולמועדון טייס.
בשנים הוחלט לשדרג ולהאריך את המסלול. ב־1974 הותקנה מערכת בשם ILS.
לבסוף בחרו להעביר את הנמל לאי אחר. החדשות הגיעו ב־1998 וההעברה בוצעה בלילה.
אחרי הסגירה הפך חלק מהאתר למשרדים ולמקומות פנאי.

כדי לנחות במסלול 13 המטוס פנה בחדות ימינה קרוב למסלול.
הפנייה הייתה רחוקה פחות מארבעה קילומטרים מקצה המסלול והמטוס היה נמוך מאוד.
הרוח וההרים הקשו על הנחיתה. לא יכלו לנחות אם היו ערפל או ראות רעה.

המראה ממסלול 31 היה רגיל אך דרש פנייה חדה מיד.
מטוסים שנוחתו שם יכלו לצאת רק מקצה המסלול.

במשך 74 שנים היו מעט תאונות. היו חמישה מקרים של התרסקות בים.