נעמי ר' וולף נולדה ב-12 בנובמבר 1962 בסן פרנסיסקו. היא סופרת יהודייה-אמריקאית ומוכרת בזכות הספר "מיתוס היופי" (1991), שהפך לרב־מכר. וולף מזוהה עם פמיניזם (תמיכה בשוויון זכויות לנשים) ופוליטיקה פרוגרסיבית. היא שימשה כיועצת קמפיין של ביל קלינטון ושל אל גור, ונחשבת לדמות חשובה בגל השלישי של התנועה הפמיניסטית.
וולף היא בתה של האנתרופולוגית דבורה גולמן ושל הסופר ליאונרד וולף. היא נשואה בעבר לדייוויד שיפלי, כותב נאומים של ביל קלינטון; הם התגרשו ב-2005. לזוג שני ילדים.
וולף למדה בתיכון לוואל בסן פרנסיסקו והשתתפה בתחרויות ויכוחים. היא סיימה תואר ראשון באוניברסיטת ייל ב-1984. לאחר מכן קיבלה מלגת רודז (מלגה ללימודים באוניברסיטת אוקספורד) ולמדה ב-New College באוקספורד. בשנת 2004 דווח על תלונה שלה נגד פרופסור מהרולד בלום על התנהגות בלתי הולמת מימיה בייל; היא פרסמה את טענותיה לאחר שהאוניברסיטה לא טיפלה בהן כראוי.
"מיתוס היופי" טוען שהצורך ביופי הוא תוצר חברתי. וולף מסבירה כי פטריארכיה (שלטון גברי) וה תעשיות האופנה והיופי מעצבות את הרעיון הזה ומנצלות נשים. היא דורשת זכות בחירה לגופן ולמראן ללא שיפוט פוליטי או כלכלי. הספר גרר תגובות מעורבות אך זכה לשבחים רבים בקהילת הפמיניזם.
וולף כתבה כמה ספרים חשובים נוספים: "אש באש" (1993) על העצמה פוליטית לנשים; "מופקרויות" (1997) על מין ונעורים; ו"טעויות מולדות" (2001) שבוחן את המדיקליזציה של ההריון והלידה (הפיכת דברים טבעיים לטיפול רפואי־נוקשה) ומציע גישות פחות רפואיות, כמו שימוש במיילדות. "בית העץ" (2005) הוא זיכרונות על גיל השילוש והקשר לאביה, וקיבל גם ביקורת נוקבת.
בספר "סופה של אמריקה" (2007) הזהירה וולף מפני תהליכים שיכולים להפוך דמוקרטיה למשטר סמכותי. היא פירטה עשרה שלבים שעשויים להתרחש, ביניהם:
1. יצירת אויב פנימי או חיצוני.
2. הקמת כלאים סודיים ושימוש בעינויים.
3. בניית כוח צבאי שאינו כפוף לגופים אזרחיים.
4. פיתוח מעקב ופיקוח רחב.
5. פגיעה בזכויות קבוצות אזרחיות ובחופש התקשורת.
הספר הותאם גם לדוקומנטרי.
המשכים ופרסומים מאוחרים כללו "תנו לי חירות" (2008) ומונוגרפיות נוספות. ספרה משנת 2012 (וגינה: ביוגרפיה חדשה) קיבל ביקורות שליליות בקרב חלק מהמבקרים הפמיניסטיים. ב-2019 פרסמה את "Outrages", על חוקים היסטוריים נגד הומוסקסואליות; המהדורה הראשונה הוצאה כדי לתקן טעויות במקורות.
וולף ייסדה את מכון וודהל, שמכשיר נשים למנהיגות. בקמפיינים של קלינטון וגור היא עבדה על אסטרטגיות למשיכת בוחרות, ובעיקר "soccer moms" (נשות פרברים). חלק מפעולותיה עוררו ביקורת תקשורתית, למשל דיונים על תפקידה בעצות לגור. ב-2014 פרסמה פוסט שטען כי בעזה נערך רצח עם והזכירה שהיא נכדה לניצולת שואה; הפרסום עורר זעם. ב-2015 אמרה שלא תשוב להתגורר בישראל וכי תעזוב את ארצות הברית אם תהפוך למדינה דתית. ביוני 2021 הוקפא חשבון הטוויטר שלה בעקבות הפצה חוזרת של מידע מטעה על חיסוני הקורונה. לאורך השנים הועלו טענות שהיא הפיצה תיאוריות קונספירציה, והיא מכחישה זאת.
"מיתוס היופי" (1991); "אש באש" (1993); "מופקרויות" (1997); "טעויות מולדות" (2001); "בית העץ" (2005); "סופה של אמריקה" (2007); "תנו לי חירות" (2008); "וגינה: ביוגרפיה חדשה" (2012); "Outrages" (2019).
נעמי ר' וולף נולדה ב-1962. היא סופרת אמריקאית יהודייה. היא כתבה את הספר המפורסם "מיתוס היופי". הספר מסביר שאנשים ולפעמים חברות אומרים לנשים איך להיראות. זה יכול לפגוע בהן.
אמה דבורה ואביה ליאונרד. היא הייתה נשואה לדייוויד שיפלי. יש לה שני ילדים.
למדה בתיכון לוואל. סיימה תואר באוניברסיטת ייל. קיבלה מלגת רודז (מלגה ללמוד באוקספורד, באנגליה). היא גם סיפרה על מקרה קשה שקרה לה כשהייתה סטודנטית, והדבר פורסם.
"מיתוס היופי" אומר שלהראות יפה זה דבר שמחולל החברה. וולף כתבה עוד ספרים על נשים, אהבה ומין, והריון ולידה. ספר בשם "סופה של אמריקה" מזהיר איך דמוקרטיה עלולה להפוך לשלטון חזק. דוגמאות פשוטות הן: יצירת אויבים, ריגול אחרי אנשים, או עצירת העיתונים החופשיים.
וולף עוזרת לאמן נשים למנהיגות. היא עבדה בקמפיינים פוליטיים. כמה דברים שאמרה או פרסמה עוררו מחלוקת. ב-2021 הוחשב כי היא הפיצה מידע שגוי על חיסוני הקורונה, ולכן חשבון הטוויטר שלה הוקפא.
"מיתוס היופי"; "אש באש"; "מופקרויות"; "טעויות מולדות"; "סופה של אמריקה"; "Outrages".
