נקודתיים

נקודתיים (שני נקודות זו מעל זו) הוא סימן פיסוק שמחלק טקסט או מציג הסבר.
במשפטים בעברית משתמשים בו כדי להתחיל רשימה או להפריד דבר מה שמסביר דבר אחר. למשל: קנדה מורכבת ממספר פרובינציות, למשל קולומביה הבריטית ואונטריו.
בנוסח תלמודי הוא יכול לציין עמוד ודף, למשל: מסכת פסחים ג:, כלומר עמוד ב׳ של דף ג׳.

באנגלית הנקודתיים מפרידים שני חלקים קשורים במשפט. לדוגמה: "Speech is silver: silence is golden."
בנוסף הם משמשים לציון פרק ופסוק בתנ"ך ובטקסטים דומים, כמו: Genesis 2:1.

במתמטיקה משתמשים בנקודתיים לסימון יחס או חלוקה. לדוגמה יחס של אחת לארבע מצוין 1:4.

בסימון זמן הנקודתיים מפרידים בין השעות לדקות, למשל 14:30 פירושו שעה שתיים וחצי אחר הצהריים.

באלפבית הפונטי הבינלאומי (IPA, שיטה לייצוג צלילים בשפות) קיימת נקודתיים מיוחדת ׳ː׳. היא מציינת תנועה או עיצור ארוכים. לדוגמה [salaːm] מציין חיבור עם תנועה ארוכה.

בשפות תכנות הנקודתיים מופיעים במקומות שונים. בדוגמה של מבני ביטים (bitfields) ב־C כותבים למשל "unsigned int f1:1;" כדי להגדיר שדה בגודל ביט אחד. בשימוש ב־switch-case הנקודתיים מפרידים בין המקרים, ובשפות כמו פייתון משתמשים בנקודתיים אחרי תנאים, למשל: "if x == 2:".

נקודתיים הם שני נקודות זו מעל זו. זהו סימן פיסוק.
משתמשים בהם להתחיל רשימה או להסביר משהו.

באנגלית מפרידים משפטים קרובים. דוגמה: "Speech is silver: silence is golden."
גם כותבים פרק ופסוק כך: Genesis 2:1.

הנקודתיים מציינים יחס. למשל 1:4 פירושו אחת לארבע.

הנקודתיים מפרידים שעות ודקות: 14:30.

ב־IPA הסימן ː אומר שהצליל ארוך. למשל salaːm.

בקוד משתמשים בנקודתיים אחרי תנאים ובמקרים מיוחדים. למשל "if x == 2:".