נרודניקים

נרודניקים (ברוסית: Нaродничество, נרודניצ'סטבו) היו מהפכנים רוסים בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-19. השוני שלהם היה בכך שהכחישו את הצורך בשלב קפיטליסטי לפני מעבר לסוציאליזם. הם חשבו שרוסיה החקלאית של התקופה יכולה לקפוץ ישירות לשיטה לא-רכושנית, בהתבסס על הקומונה הכפרית (אובשצ'ינה), קהילת תושבים שעבדה וחלקה אדמה במשותף.

הרעיון המרכזי הגיע מחיבורים של אלכסנדר הרצן וניקולאי צ'רנישבסקי. הרצן דגל בהתפתחות הדרגתית ובפיתוח איכרים דרך הקהילה הכפרית. צ'רנישבסקי נטה לגישה מהפכנית יותר, שראתה ברפורמות ובמעורבות המשכילים כלי להיגשמות שינוי מהיר, כשהמעמד הבינוני מוביל.

הקונפליקט בין הגישות יצר שני זרמים: זרם הסברתי-ליברלי וזרם מהפכני-רדיקלי. שניהם התנגדו להתפתחות הקפיטליזם ברוסיה ושאפו לבעלות משותפת על אדמות ומפעלים. האידיאל המרכזי שלהם היה דגש על מוסר והקרבה אישית, להראות בדוגמה איך ניתן לחיות אחרת.

אידיאולוגים בולטים היו מיכאיל בקונין (אנרכיסט שקרא למרד כדרך לביטול השלטון), פיוטר לברוב (דגל בהסברה ארוכת טווח על ידי משכילים) ופיוטר טקצ'יוב (האמין בארגון קטן שיפיל את השלטון ואז יגייס את העם). השקפות אלו השפיעו על תרבות ואמנות רוסית, כולל ציירים ומלחינים, וכן על סופרים כמו טורגנייב וטולסטוי.

הארגונים הראשונים היו חוגים באוניברסיטאות ובערים מרכזיות. אחרי שחרור האיכרים הצמיתים ב-1861, הנרודניקים ראו סיכון שהאיכרים ייהפכו לעובדים תלויים בשכר. ארגונים כמו "זמליה אי ווליה" (אדמה וחירות) ניסו לגייס תמיכה, אך רבים פורקו על ידי השלטונות לאחר פעילות חשאית וניסיונות להסתננות לכפר.

בשנת 1874 פרצה תחושת תקווה גדולה ב"הליכה לעם": מאות משכילים התחפשו לאיכרים והגיעו לכפרים כדי לשכנע את האיכרים להצטרף לשינוי. הניסיון נכשל כי האיכרים חשדו בהם ורבים האמינו בצאר. בעקבות זאת גדל האכזבה והקיצוניות. חלק מהקבוצות עברו לטרור נגד השלטון. ארגונים כמו "נרודניה ווליה" ביצעו פעולות חשובות, כולל ההתנקשות באלכסנדר השני בשנת 1881. לאחר מכן התחזקה הדיכוי הממלכתי וכתוצאה מכך התנועה נפגעה מאוד.

הנרודניקים התפצלו: חלקם הקימו את "החלוקה השחורה" ותומכיהן נדד להטמעת רעיונות סוציאליסטיים, ואחרים המשיכו בפעילות רדיקלית. כמה מראשי התנועה היגרו וחלקם נעו לעבר רעיונות מרקסיסטיים, שהובילו לייסוד תנועות סוציאליסטיות מאוחרות יותר.

בתחילת המאה ה-20 השפעת הנרודניקים ירדה מול עליית המרקסיזם והקמת מפלגות חדשות. עם זאת, רעיונותיהם על הקומונה, ההקרבה והמוסר השפיעו על החברה והתרבות הרוסית, והיוו חלק מהמארג האידאולוגי שהוביל לשינויים פוליטיים בהמשך.

נרודניקים (מילולית: עמי) היו קבוצת צעירים ורעיונות ברוסיה במאה ה-19. הם רצו לעזור לכפרים ולשנות את החברה בלי לעבור דרך קפיטליזם. הם חשבו שהקומונה הכפרית (קבוצה שעובדת וחולקת אדמה ביחד) יכולה להיות הבסיס לחברה צודקת.

יש שני רעיונות שונים אצלם. חלק אמרו שהשינוי צריך לקרות בהדרגה, בחינוך ועבודה עם האיכרים. אחרים רצו לשנות את השלטון במהירות, בעזרת מהפכה. כולם חשבו שמשכילים צריכים לעזור לאיכרים.

אחרי שחרור האיכרים ב-1861, הנרודניקים חשבו שחלק גדול מהם נותר תלוי ומתקשה. הם הקימו חוגים וניסו לפעול לשינוי.

ב-1874 נערכה "הליכה לעם": סטודנטים לבשו בגדי איכרים והלכו לכפרים כדי לשוחח עם התושבים. רוב האיכרים לא האמינו להם, והמבצע נכשל. חלק מהפעילים התאכזבו והלכו לכיוונים קיצוניים יותר. כמה בקבוצות אלו פעלו גם באלימות, וב-1881 הורג הצאר אלכסנדר השני. אחרי זה הממשל עצר הרבה מהפעילים.

אחרי תקופה קשה, חלק מהנרודניקים המשיכו בפעילות אחרת וחלק הלכו בעקבות רעיונות חדשים כמו מרקסיזם. בסוף, רעיונותיהם השפיעו על אמנות, ספרות ועל תנועות פוליטיות חדשות במאה ה-20.