מאז קום המדינה כיהנו 24 נשים כשרות בממשלות ישראל. גולדה מאיר הייתה האישה הראשונה שכיהנה כשרת, וכמו כן האישה היחידה שנבחרה לראש הממשלה (1969).
בשנות ה-90 עד ראשית העשור השני של המאה ה-21 עמד שיעור הנשים בממשלה על כ-6%, 10%. להשוואה, במדינות סקנדינביה הוא בין 40% ל-50%, בצפון אמריקה מעל 20% ובמערב אירופה קרוב ל-20%. בשנים אלה הממוצע הישראלי דמה לזה שבדרום אמריקה ובחלק מאפריקה. בממשלה שהוקמה ב-2013 עלה שיעור הנשים ל-18%.
הממשלה הזמנית הראשונה לא כללה נשים. גם בתקופות מסוימות, כמו 1966, 1969, 1974, 1983, 1984, 1986 ו-1988, 1992, לא כיהנו נשים בממשלה. לראשונה כיהנו שתי נשים בממשלה בשלהי כהונתה של ממשלת רבין השנייה. בהמשך, ממשלות שונות כללו לראשונה שלוש או ארבע נשים, ובממשלה ה-35 הושבעו לראשונה שמונה נשים ביום ההשבעה. בממשלה ה-36 כיהנה לראשונה שרה בעלת נכות.
בחלק מהמשרדים לא כיהנו נשים כלל. בין המשרדים האלה: משרד האוצר, משרד הביטחון (נשים כיהנו רק כסגניות שר), משרד ביטחון הפנים, משרד פיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, משרד שירותי הדת ומשרד ירושלים ומורשת.
גולדה מאיר כיהנה כשרת העבודה ובהמשך כשרת החוץ. במשך כ-25 השנים הראשונות של המדינה היא הייתה האישה היחידה בממשלה.
עם השנים הופיעו נשים ממגזרים שונים בפוליטיקה: למשל שרים חרדיות, שרים ממוצא אתיופי ושרים עם נכות. ההשתייכות המגזרית והמוצא עלו לייצוג במשרדים מסוימים.
בחמישים השנים הראשונות לאחר הקמת המדינה מספר הנשים שנבחרו לכנסת היה יחסית קבוע ונע בין 7 ל-12 חברות כנסת. בהמשך גדל המספר: בכנסת השש עשרה נבחרו 17 נשים, ובסופה הגיע המספר ל-21. בכנסת ה-18 הגיע שיעור הנשים ל-19.2%, שהוא קרוב לממוצע העולמי באותה תקופה. בבחירות לכנסת ה-19 נרשם שיא של 27 נשים, ובכנסת העשרים כבר כיהנו 33 חברות כנסת.
חלק מהגידול נבע מכניסת שיטת שריון מקומות לנשים ברשימות המפלגות מאז שנות ה-90. מספר נשים עמדו בראש מפלגות שנכנסו לכנסת. דוגמאות בולטות כוללות את גולדה מאיר, שולמית אלוני וציפי לבני. דליה איציק היא עד כה האישה היחידה שכיהנה כיושבת ראש הכנסת.
נשים שימשו בראש רוב הוועדות הפרלמנטריות, אך בדרך כלל לא בראש ועדת החוץ והביטחון, ועדת הכספים ווועדת החוקה, חוק ומשפט. באופן מסורתי אישה עומדת בראש הוועדה לקידום מעמד האישה.
(טבלאות מקוריות הציגו רשימות של 'נשים ראשונות' בתפקידים שיפוטיים).
(בטקסט המקורי הוצגו טבלאות עם נשים ראשונות בדרגות שונות במשטרה).
(נזכרו נשים ראשונות בתפקידים שונים; במשרד הביטחון כיהנה בעיקר סגנית שר).
(הטקסט המקורי הכיל טבלאות של מנכ"ליות שמונו במשרדים השונים).
האישה הראשונה שנבחרה לעמוד בראש רשות מקומית הייתה חייקה (חייקה) גרוסמן, שעמדה בראש מועצה אזורית געתון בתחילת שנות החמישים. האישה הראשונה שנבחרה כראש עיר הייתה חנה לוין בראשון לציון (1960, 1956), אז ראשי ערים נבחרו על ידי מועצות העיר.
מאז 1975 ראשי רשויות נבחרים בבחירות ישירות. האישה הראשונה שנבחרה ישירות לעמוד בראש רשות מקומית הייתה זיוה בן דרור ב-1989. נכון למרץ 2024, 14 מתוך 257 רשויות מקומיות עומדות בראשות נשים. דוגמה בולטת היא מרים פיירברג שנבחרה לראשות נתניה ב-1998 וכיהנה לאורך שנים רבות.
(הטקסט המקורי כלל טבלאות של מינוים ראשונים בתפקידים אלה).
(בטקסט המקורי הוצגו תפקידים אחרים עם רשימות של נשים ראשונות).
גולדה מאיר הייתה האישה הראשונה שהייתה שרה. היא גם האישה היחידה שהיתה ראש ממשלה.
במשך שנים היו מעט נשים בממשלה. בשנות ה-90 היו רק כמה אחוזים מהשרים נשים. במדינות אחרות אחוז זה גבוה יותר.
מאוחר יותר גדל מספר הנשים. בממשלה מסוימת הושבעו שמונה נשים ביום אחד.
גולדה כיהנה כשרת העבודה ואחר כך כשרת החוץ. במשך זמן רב היא הייתה האישה היחידה בממשלה.
בהתחלה היו מעט נשים בכנסת. עם הזמן היו יותר נשים. יש תקופות שבהן היו כ-20% נשים בכנסת.
חלק מהמפלגות שמרו מקומות לנשים ברשימות, וזה עזר להכניס יותר נשים לכנסת.
דליה איציק הייתה האישה הראשונה שכיהנה כיושבת ראש הכנסת.
(בטקסט המקורי יש טבלאות על נשים ראשונות בתפקידים משפטיים).
(בטקסט המקורי מופיעים שמות נשים שקדמו בתפקידים במשטרה).
נשים שירתו בתפקידים שונים. במשרד הביטחון כיהנו בעיקר כסגניות שר.
חייקה גרוסמן הייתה האישה הראשונה שניהלה רשות מקומית. חנה לוין הייתה האישה הראשונה שכיהנה כראש עיר.
מ-1975 ראשי ערים נבחרים בבחירות. זיוה בן דרור הייתה האישה הראשונה שנבחרה בדרך זו ב-1989.
נכון למרץ 2024, 14 רשויות מונות נשים בראשן. דוגמה מפורסמת היא מרים פיירברג בנתניה.
תגובות גולשים