סאז הוא כלי מיתר נפוץ בטורקיה, בכורדיסטן, באיראן, בארמניה, באזרבייג'ן ובמדינות הבלקן.
השם "סאז" בפרסית פירושו "כלי מוזיקלי". קודמו של הסאז הוא הקופוז, שהומצא במאה ה-10. הקופוז היה גוף מעור וצוואר ארוך בלי סריגים. עליו היו מתוחים 2, 3 מיתרים משיער חיה. במאות שלאחר מכן נעשו שינויים: המיתרים הוחלפו במיתרי מתכת (המאה ה-15) והגוף הובקע לעץ מגולף (המאה ה-17). במאה ה-18 הופיע השם "בגלמה", שהוא הסאז של היום.
בשנות ה-60 החלו לייצר גם סאזים חשמליים עם פיקאפ (חיישן שממיר את צליל המיתר לאות חשמלי) בתוך תיבת התהודה. הסאז התפשט במזרח התיכון ובבלקן, ומשפחת כלים דומות נוצרה ממנו, למשל הבוזוקי היווני והבוזוק הסורי.
גוף הסאז בנוי בדרך כלל מחיבור חתיכות עץ מכופפות, בדומה לעוד. אפשר גם לגלף את הגוף מעץ יחיד, לעתים מעץ תות. הצוואר ארוך ודק, ויש עליו סריגים מניילון שניתנים להזזה; סריגים הם פסי מתכת או חומר אחר על צוואר הכלי שמגדירים את המעלות והצלילים. למפתחות יש שבעה במספר, מעץ או מפלסטיק.
לסאז שלושה זוגות מיתרים: שני הזוגות העליונים כפולים, והתחתון משולש, כלומר בסך הכול שבעה מיתרים.
כיוון המיתרים משתנה לפי אזור, אך הכיוון המקובל הוא G, D, A. מנגנים בפריטה עם האצבעות או בעזרת מפרט מפלסטיק או עץ.
סאז הוא כלי מיתר. זהו כלי שבו מנגנים על מיתרים. הוא פופולרי בטורקיה ובאזורים קרובים.
השם "סאז" בפרסית אומר "כלי מוזיקלי". הקודם שלו נקרא קופוז. הקופוז היה עשוי מעור. היה לו צוואר ארוך ולפעמים 2, 3 מיתרים משיער. עם השנים שינו את המיתרים למתכת ואת הגוף לעץ. במאה ה-18 קראו לו גם בגלמה. בשנות ה-60 התחילו גם לעשות סאזים עם חלקים חשמליים.
גוף הסאז עשוי מחתיכות עץ מכופפות או מגוש עץ מגולף. הצוואר ארוך ודק. יש סריגים מניילון שניתן להזיז. סריג הוא קו קטן על הצוואר שעוזר לייצר צלילים שונים. יש שבעה מפתחות לכיוונון. לסאז שבעה מיתרים: שני זוגות עליונים כפולים וזוג תחתון משולש.
לרוב הכיוון הוא G, D, A. מנגנים על הסאז בפריטה. משתמשים באצבעות או במפרט מפלסטיק או עץ.
תגובות גולשים