סאטי (בסנסקריט: सती, מילולית "האישה המסורה") הוא מנהג הודי עתיק שבו אלמנה (אישה שבעלה מת) מתלקחת או מוזרקת למדורת שריפת בעלה לאחר מותו.
השם בסנסקריט גם מופיע כ־sahamarana ("למות יחד") ו־sahagamana ("ללכת יחד"). למרות שהמנהג נתפס לעתים כמעשה וולונטרי, בהיסטוריה רבות מאלמנות הוכפו לבצע אותו על ידי בני משפחה, בעזרת לחץ נפשי, מניעת פרנסה או אפילו קשר והפלתן אל האש.
חוקרים נחלקים לגבי מקורות הסאטי. יש עדויות מוקדמות וטקסיות בכתבים הינדיים עתיקים, כמו הוודות (כתבי הקודש ההודיים), ובטקסטים טקסיים בשם Grhyasutras, שאומרים שלעתים האלמנה עוזבת את המדורה בחייה.
בהוודות מצויים אזכורים להקרבה עצמית סימבולית. ב־Mahabharata, שנכתב מאוחר יותר, יש שלושה אזכורים מפורשים למנהג.
בספרות הטאמילית ובממצאים ארכאולוגיים נמצאו סיפוריו והוכחות על מנהגי התאבדות אחרי מות בעל. תיאורים מאוחרים מתארים גם לבוש וטקסים מיוחדים של האלמנה.
נציגות המערב תיעדה את המנהג כבר במאה ה־4 לפני הספירה. היסטוריונים יוונים כמו אריסטובלוס ודיודורוס מתארים מקרים וטקסים.
כתובות הקדשה עתיקות שמזכירות סאט נמצאו בנפאל ובהודו משנות ה־400, 500 לספירה. מספר רב של מצבות מעוטרות מתקופת ימי הביניים הוקדשו לסאטי.
בימי המוגולים (ששלטו בהודו החל משנת 1526) המנהג היה נפוץ. הקיסר אכבר הוציא צו שאסר לכפות על אלמנה לבצע סאטי. יורשיו, כולל ז'הנגיר ואורנגזב, התערבו וניסו להגביל או לאסור את המנהג.
הבריטים לא התערבו בתחילה. מאמצי רפורמה בולטים היו של המיסיונר וויליאם קארי וההודי ראג' רמוהון ראי, ששכנע שהסאטי אינו חובה בכתבי הקודש ההודיים. ב־1829 הכריז המושל בנטינק על חוק האוסר על שריפת אלמנות והעמיד את המנהג מחוץ לחוק.
בתרבות הינדית מסורתית רבות מהמבוצעות סאטי זכו להערצה, הומרצו והוקמו להם מקדשים. מסורת זו החלה בקאסטות הגבוהות והתפשטה. לצד זה היו דמויות דתיות שהתווכחו נגדה.
המנהג פחת משמעותית, אבל לא נעלם לחלוטין. המקרה הבולט בשלהי המאה ה־20 היה רופ קנוואר (1987). מותה הביאה לחקיקה מחמירה בהודו נגד סאטי, הכוללת עונשים כבדים על כפייה, עידוד או הללה של המעשה. מאז החוק תועדו מקרים בודדים בלבד.
הסאטי מוזכר בספרות המערבית, למשל בז'ול ורן וברודיארד קיפלינג. סצנות אלה משמשות לעתים כמוטיב דרמטי על קונפליקט בין מנהגי מסורת לשינוי חברתי.
סאטי היא מנהג הודי עתיק. שם המנהג בסנסקריט אומר "האישה המסורה".
במנהג זה אלמנה (אישה שאיבדה את בעלה) מתה על מדורת הבעל אחרי מותו. לפעמים נשים רצו כך, אך פעמים אחרות כבשו אותן או אילצו אותן.
יש סיפורים והוכחות למנהג זה בכתבים עתיקים ובהיסטוריה של הודו. גם נוסעים יוונים כתבו עליו לפני הרבה שנים.
במאה ה־16, 17, כששלטו בהודו המוגולים (שלטון מוסלמי), חלק מהם אסרו על לכפות סאטי. ב־1829 הבריטים חוקקו חוק שמנע שריפת אלמנות.
המנהג כמעט נעלם. ב־1987 נערה בשם רופ קנוואר מתה כך. אחרי זה הודו חיזקה את החוק נגד סאטי. מאז היו מעט מקרים בודדים.
הסאטי מוזכרת גם בספרים מפורסמים, כמו הרפתקאותיו של פיליאס פוג בספר של ז'ול ורן.
תגובות גולשים