סאטירה היא סוגה בספרות, בקולנוע ובטלוויזיה שנעזרת בהומור כדי להציב ביקורת. המטרה העיקרית שלה היא להראות ראייה ביקורתית על מצבים וחוקי החברה.
לפי פרופ' דוד אלכסנדר, סאטירה נמדדת בעוצמת הביקורת שהיא מביעה, לעיתים כלפי ההנהגה. היא לא רק מערכון מצחיק או נונסנס-קומדי.
המילה "סאטירה" מגיעה מ-satura בלטינית, שפירושה "מלא בדברים שונים". כבר ביוון הקלאסית וברומא היו סאטירות. בין היוצרים המפורסמים שרשומים בידינו נמנים פטרוניוס, לוקיליוס ויובנאליס. במאה ה-18 חלה פריחה מחודשת של הסוגה.
לא כל יצירה שמכילה קטע סאטירי היא סאטירה מלאה. דוגמה ידועה היא "טום ג'ונס" של הנרי פילדינג, שבה יש הרבה קטעים סאטיריים אבל הספר אינו סאטירה טהורה.
הסאטירה לא מוגבלת לטקסטים בלבד. היא מופיעה גם בציור ובקריקטורה. דוגמה חזקה היא ציוריו של ג'ורג' גרוס, שהיו סאטירה חברתית על גרמניה של רפובליקת ויימאר והמשטר הנאצי.
סאטירה משתמשת באירוניה (אמירה שמשמעותה שונה או הפוכה מהמובלעת) ובסרקזם (לגלוג) יחד עם כלים קומיים.
טכניקות נפוצות הן הקטנה (להקטין חשיבות כדי להראות אבחנה), הגזמה (להעצים תכונה עד קיצוניות) וסמיכות (שילוב דברים לא צפויים). פרודיה, העתקה מלעיגה של יצירה קיימת, היא דרך נוספת להזרה.
בבמה ובטלוויזיה משתמשים בפרודיה ובחיקוי של אנשים מפורסמים. החיקוי מבליט תכונות ברורות שלהם כדי שצופים יזהו אותם במהירות. בכך גם מדגישים תכונות שנראות בעייתיות, למשל ביטויים או משפטים שמזוהים עם אותו אדם.
בספרות העברית, סאטירה עלילתית נדירה. יש רשימות של רומנים סאטיריים, אך הן אינן ארוכות ומוזכרות פחות מיצירות הקלאסיות.
סאטירה היא דרך להשתמש בצחוק כדי להראות ביקורת. ביקורת זו מצביעה על תקלות בחברה.
המילה באה בלטינית: satura, שמשמעותה "מלא בדברים שונים". כבר ביוון וברומא היו סאטירות. כמה שמות חשובים הם פטרוניוס ולוקיליוס.
יש סיפורים שהם לא סאטירה מלאה, אבל בהם יש קטעים סאטיריים. דוגמה היא "טום ג'ונס" של הנרי פילדינג.
סאטירה לא רק במילים. גם בציורים ובקריקטורות היא מוצאת מקום. ציוריו של ג'ורג' גרוס קראו תשומת לב לבעיות בחברה של תקופתו.
סאטירה משתמשת באירוניה. אירוניה היא אמירה שמשמעותה שונה ממה שאומרים. היא משתמשת גם בסרקזם, שהוא לגלוג.
טכניקות נפוצות הן הקטנה (להקטין משהו כדי להראות את הטעות), הגזמה (להעצים משהו עד שזה נראה מצחיק) ופרודיה (לעשות חיקוי מלעיג).
בטלוויזיה ובתיאטרון חיקויים של אנשים מפורסמים נפוצים. החיקוי מדגיש תכונות שכולם מכירים. כך הקהל מבין על מה מתלוננים במרכאות ובצחוק.
תגובות גולשים