סבון
סבון הוא חומר ניקוי שנמכר כחתיכות מוצקות או כנוזל בבקבוקים. רוב הסבונים נוצרים ממלחים של חומצות שומן. התהליך שבו שמנים הופכים לסבון נקרא סַפּוֹנִיפִיקַצְיָה (saponification): טריגליצרידים (שמנים) מגיבים עם בסיסים כמו נתרן-הידרוקסידי או אשלגן-הידרוקסידי, בטמפרטורה גבוהה. בתגובה נוצרים גליצרול (אלכוהול שנוצר בתהליך) ומלח חומצת שומן, הסבון. אם מחליפים את חומצת השומן בסולפט, מתקבל מוצר שנקרא אל-סבון.
מולקולת הסבון כוללת זנב הידרופובי, "שונא מים", שמתחבר לכלוך שומני, וראש הידרופילי, "אוהב מים", שנמס במים. המולקולות מסתדרות סביב הלכלוך ויוצרות מיצלות, כלומר גושים שומניים עטופים בסבון. החלק ההידרופילי פונה כלפי חוץ, וכך השומן מתמוסס ונשטף במים.
חומרים פעילי שטח מסוימים עלולים לגרום לגירוי בעיניים ובעור. Sodium lauryl sulfate (SLS) נחשב בעבר לחומר מגרה חזק. היום הוא הוחלף ברוב המוצרים ב־sodium laureth sulfate (SLES), שההשפעה המגרה שלו חלשה יותר. SLES נחשב בטוח לשימוש ביתי, אך הוא רעיל מאוד לדגים ובעלי חיים מים אחרים, גם בריכוזים נמוכים.
אנשים ידעו להכין סבון כבר אלפי שנים. בשיטות עתיקות ערבבו אפר צמחים עם שומנים מהחי. העדויות הקדומות ביותר לסבון נמצאו בבבל משנת 2800 לפנה"ס. הפיניקים סיפקו טכניקה זו לאירופה במאה השישית לפנה"ס. לאורך ההיסטוריה היו מרכזים לתעשיית סבון, למשל בעיר סאבונה באיטליה. ב־1790 ניקולה לבלאן המציא שיטה לייצר סודה לכביסה ממלח בישול, וזה אפשר ייצור תעשייתי וזול יותר. מקור המילה בעברית החדשה מגיע מצרפתית (savon) ומהלטינית sapo.
במפעלים מכינים תמיסה של סודה קאוסטית (נתרן-הידרוקסידי) ומים, מוסיפים שמנים ושומנים ומבשלים עד שהחומרים מתרכבים. מוסיפים מלח בישול כדי לגרום לסבון לצוף. מסלקים תוצרי לוואי כמו גליצרול ונותנים לחומר להתייבש. לאחר עיבוד נוסף מוסיפים ריח וצבע, מייצרים מוט ארוך ומחלקים לפיסות זהות.
בדרכים מסורתיות משתמשים בסודה קאוסטית או באפר צמחים שעשיר באשלגן. מכינים תמיסה מימית עם הסודה, שמים אדים רעילים עלולים להתפתח, ולכן עושים זאת בזהירות ובציוד מגן. מוסיפים את השומן ומערבבים עד שהמרקם מתקשה. מוסיפים צמחים או שמנים אתריים לפי הרצון, שופכים לתבניות ומחכים יום־יומיים. לאחר החיתוך הסבונים "מתבגרים" חודש וחצי כדי להידבק כל יתר הסודה הקאוסטית.
בועת סבון היא גליל דק של מי־סבון שמקיף נפח אוויר. צורת הכדור מגיעה ממשיכה של מתח הפנים, צורה עם שטח הפנים הקטן ביותר לנפח נתון. בועות בדרך כלל נשברות מהר, אך הן משמשות גם להדגמות פיזיקליות ותצוגות משחק.
סבון
סבון הוא חומר שמנקה. יש סבון מוצק וצורות שונות. יש גם סבון נוזלי בבקבוקים.
מולקולת סבון יש לה "זנב" שאוהב שומן. הזנב נקשר ללכלוך שמן. יש לה גם "ראש" שאוהב מים. המולקולות עוטפות את השומן ויוצרות כדורים קטנים. המים שוטפים מהם את הלכלוך.
חומרים מסוימים בסבון עלולים לגרום לגירוי בעיניים או בעור. בעבר השתמשו בחומר בשם SLS, שהיה חזק. היום משתמשים בחומר דומה בשם SLES, שהוא עדין יותר לעור. אבל SLES מזיק לדגים במים.
= קצת היסטוריה
אנשים הכינו סבון כבר לפני אלפי שנים. בבבל נמצאו עדויות לסבון משנת 2800 לפני הספירה. הפיניקים עזרו להפיץ את הידע באירופה. במאה ה־18 עזר המצאה לייצור סודה להפוך סבון לזול ליותר.
= איך מכינים ביתית ובמפעל
במפעלים מערבבים סודה קאוסטית (חומר בסיס חזק) ומים עם שמנים. מבשלים, מוסיפים מלח, מסירים חומרים מיותרים וחותכים לפיסות.
בייצור ביתי יש להיזהר: מערבבים בזהירות, מחכים שהסבון יתייצב ואז חותכים. בסוף משאירים את הסבונים להתייבש כמה שבועות.
בועת סבון היא שכבה דקה של מי־סבון שמקיפה אוויר. מתח הפנים גורם לה להיות כמעט כדור.
תגובות גולשים