סגרגציה גאוגרפית

סגרגציה גאוגרפית היא הפרדה גאוגרפית בין אוכלוסיות או סוגי שימוש בקרקע. היא מתבטאת בחלוקה מרחבית לפי מגורים, מסחר, תעשייה ופעילויות חברתיות, או בהפרדה בין קהילות שונות עם הבדלים כלכליים ותרבותיים.

בהיסטוריה של תכנון ערים נרשמה הפרדה בין שימושים כבר ברנסאנס. עם התיעוש התפתחו אזורי תעשייה במרכזי ערים, ואזורי מגורים נדדו לשוליים. כך נוצרו מרכזי מסחר ותרבות במרכז והפרברים כסביבת מגורים. במאה ה-20, אמנת אתונה ושיטות תכנוניות תמכו בהפרדת שימושים, ודגמים כמו עיר הגנים ורגולציות גורדי שחקים חיזקו את הפרדה זו.

בשנות ה-70 צמחה תנועת הניו אורבניזם שקראה לערבוב שימושים וקנה מידה אנושי. המבקרים טענו שהפרדת שימושים יצרה פרבור (התפשטות עירונית), תלות ברכב פרטי, עלויות תשתית גבוהות, צמצום מרחבים ציבוריים והעמקת בידוד אוכלוסיות מוחלשות.

בסוציולוגיה סגרגציה היא הפרדה בין קבוצות אנשים על בסיס גזע, דת, מעמד או תרבות. היא יכולה להיות כפויה, כמו הפרדה גזעית, או רצונית, כמו קהילות האיימיש. יש שתי ממדים תאורטיים: סגרגציה אנכית (פערים במעמד או בשכר) וסגרגציה אופקית (הפרדה בתפקידים ובמקומות עבודה).

בתחילת המאה ה-20 חוקי ג'ים קרואו בדרום הפרידו בין שחורים ללבנים במרחב הציבורי. בית המשפט קבע כללים מפלים שהשפיעו על מגורים, חינוך ושירותים. הגירה צפונה (המהגרים השחורים) יצרה אזורי מגורים צפופים, לעתים מכונים גטאות. רשמית ההפרדה בבתי ספר בוטלה בפסק דין בראון נגד מועצת החינוך ב-1954, אך בפועל ההפרדה המשיכה לעתים עד שנות ה-60.

בסכסוך בין פרוטסטנטים וקתולים נוצרו הפרדות מרחביות ממושכות. מאז המאה ה-17 היו מאבקים על אדמות וזכויות. בלפסט עדיין יש "קווי שלום", חומות ומחסומים הפרידים בין שכונות, בחלק מהמקומות בגובה וממדים משמעותיים.

בישראל יש דוגמאות לסגרגציה עירונית, לדוגמה בירושלים בין שכונות חילוניות, דתיות וערביות. קיימת גם סגרגציה שנוצרה ממדיניות הקליטה של המדינה, שבה מזרחים הושמו בפריפריה. יישובים קהילתיים לעתים בוחרים את תושביהם, מה שמחזק הפרדה גאוגרפית.

מושג "ערים מחולקות" מתאר ערים שבהן יש הבדל גדול בין אזורים עשירים לעניים, ולעתים אזורים של מהגרים עם מצב סוציו-אקונומי נמוך. גלובליזציה והגירה משנים את תצורת הערים ומבליטות אזורים מובחנים.

חוקרים מזכירים שערים הן מורכבות ושכונות מגוונות. חלוקה פשוטה לעשירים ולעניים מטשטשת זהויות מקומיות, סגנונות חיים ותפקידים ייחודיים לכל שכונה.

סגרגציה גאוגרפית (הפרדה במקום) היא כאשר אנשים או שימושים בעיר מופרדים לאזורים שונים.

לפני שנים אנשים חלקו ערים לפי מה עושים שם: לגור, לעבוד או לסחור. התעשייה גרמה לערים להתחלק למרכז תעסוקה ושוליי מגורים. זה הוביל להיווצרות פרברים (אזור מחוץ למרכז העיר).

נולדה תנועה שהציעה עיר מעורבת. הפרדה גרמה לנסיעות ארוכות, פחות מקומות ציבוריים ושלילת גישה לשירותים עבור חלק מהאנשים.

סגרגציה גם אומרת שאנשים מתחלקים לפי צבע עור, דת או כסף. לפעמים זה נעשה בכוח, ולפעמים קבוצה בוחרת להישאר לבד.

בארצות הברית היו חוקים שהפרידו בין שחורים ללבנים. הרבה שחורים עברו לצפון והתגוררו באזורים צפופים. ב-1954 ביטלו חוקים אלה בבתי הספר, אבל השינוי ארך שנים.

יש שם סכסוך בין שתי קבוצות דתיות. בבלפסט בנו קירות הפרדה שקוראים להם "קווי שלום".

בירושלים יש שכונות שונות מבחינת דת ומעמד. גם מדיניות היווסדות יצרה הפרדה בין קבוצות שונות.

יש ערים שיש בהן אזורים עשירים ואזורים עניים. לעתים מהגרים גרים יחד והאזורים נראים שונים.

ערים מורכבות. לכל שכונה יש סגנון חיים ומאפיינים משלה.