סווינג הוא תת-ז'אנר של ג'אז שהתפתח בשנות ה-20. הוא מאופיין בתחושה קצבית קלילה, שמתבטאת בתנועה בולטת של מתופף, רגל או הגוף. המוזיקה מוצאת ביטוי חזק בריקוד.
שמו מגיע מהתחושה ה"סווינג", מקצב מיטלטל וקופצני. בדרך כלל משתמשים במקצב של ארבעה רבעים, עם דגשים על הרבע השני והרביעי. המקצב מחולק לצמדים של שמיניות; אלה נקראות "שמיניות סווינג" וניתנות כך שהשמינית הראשונה נשמעת ארוכה יותר. לעיתים זה נשמע כמו טריולה, כלומר חלוקה שונה של הצלילים בתוך המשקל.
מובילי הביג בנדס המוכרים הם בני גודמן, קאונט בייסי ודיוק אלינגטון. יש גם סגנון ריקוד שנקרא סווינג, והמקצב של הסווינג נשאר נפוץ בג'אז המודרני.
בגרמניה הנאצית לפני מלחמת העולם השנייה נאסר הסווינג. המוזיקה נכתבה גם על ידי יהודים ואמריקאים שחורים, ומועדוני סווינג נסגרו. הסרט "נערי הסווינג" מתאר את ההתמודדות של בני הנוער עם האיסור הזה.
ה"סווינג הצועני" נוצר על ידי הגיטריסט ג'אנגו ריינהארדט. הוא נחשב לדמות שהשפיעה גם על הג'אז בארצות הברית.
במאה ה-21 חלה תחיית עניין בסווינג, כחלק מוינטג' ורטרו. התחייה הזאת הולידה גם את אלקטרו-סווינג, שמשלב את סגנון הסווינג עם מוזיקה אלקטרונית כמו האוס.
סווינג הוא סוג של ג'אז. הוא נולד בשנות העשרים.
המנגינה שלו קופצנית ונעימה לריקוד. יש לו מקצב של ארבעה חלקים.
הדגשים בדרך כלל בחלקים השני והרביעי. המקצב מחולק לזוגות של שמיניות. שמיניות זה צליל קצר. בשמיניות סווינג הראשונה נשמעת ארוכה יותר.
יש גם ריקוד שנקרא סווינג. מוזיקאים חשובים היו בני גודמן ודיוק אלינגטון.
בגרמניה הנאצית אסרו על סווינג. זה קרה כי חלק מהמוזיקאים היו יהודים ושחורים. הסרט "נערי הסווינג" מדבר על התקופה הזאת.
גיטריסט בשם ג'אנגו ריינהארדט יצר סגנון שנקרא סווינג צועני. במאה ה-21 חזרו לאהוב את הסווינג. נולד גם סגנון חדש בשם אלקטרו-סווינג. הוא מחבר סווינג עם מוזיקה אלקטרונית.
תגובות גולשים