״סולון בלידיה״ הוא סיפור קצר של בנימין זאב הרצל, שפורסם ב-1900. העלילה מתרחשת במאה ה-6 לפני הספירה, ומבוססת על המפגש האגדי בין סולון, האתונאי, לקרויסוס, מלך לידיה. ההשראה מגיעה מסופרים יווניים עתיקים כגון הרודוטוס ופלוטרכוס, היסטוריונים יוונים.
לפי סיפורו של הרצל, קרויסוס מוצג להמצאה שמייצרת כמות בלתי מוגבלת של מזון בלי שצריך לגדל תבואה (גידולים חקלאיים). המחשבה היא שהיא תפתור את הצורך בעבודה הקשה ותסיר את הפחד ממחסור.
סולון מזהיר שההמצאה לא תשפר את רווחת בני האדם. במקום זה היא הופכת אותם לעצלנים ולרדפי־תענוגות. בהדרגה הם הופכים למרדנים ומתעמתים זה עם זה, והמצב מאיים על יציבות החברה כולה.
הרצל עיבד את הסיפור גם למחזה. המחזה הועלה ב-1903 בתיאטרון הגרמני (Deutsches Theater) בפראג. בישראל העלו אותו ב-1949 תיאטרון "האהל" בזמן העברת עצמותיו של הרצל לקבורה בארץ.
״סולון בלידיה״ הוא סיפור קצר של בנימין זאב הרצל. הסיפור יצא ב-1900. העלילה קורה במאה השישית לפני הספירה.
הסיפור מבוסס על מפגש בין סולון (איש מאתונה) לקרויסוס, מלך לידיה (ממלכה עתיקה). סופרים יווניים ישנים כתבו על המפגש הזה.
בעלילה קרויסוס רואה המצאה שמייצרת מזון בלי שצריך לגדל תבואה. תבואה = אוכל שגדל בשדה. ההמצאה אמורה להסיר את הצורך בעבודה הקשה.
אבל סולון אומר שההמצאה לא תעזור לבני האדם. אנשים הופכים עצלנים. הם מחפשים הנאות ויותר רבים מתחילים לריב. בסוף זה מסכן את החברה.
הרצל הפך את הסיפור למחזה. הוא הועלה בפראג ב-1903. בישראל העלו אותו ב-1949 בתיאטרון "האהל". זה קרה כשקברו את עצמותיו של הרצל בארץ.
תגובות גולשים